אצל הדתיים זה פשוט יותר, גיל 13, הילד נכנס לעולה של תורה, והוריו פטורים מעונשו של זה. האמת שהם בעיקר פטורים, כנראה מלקבל עונש על חטאי ילדיהם, ולמעשה הילד מקבל על עצמו את האחריות על מעשיו.
אני לא הבנתי אף פעם, למה מברכים "ברוך שפטרנו מעונשו של זה", כי אף פעם לא ראיתי בגידולו של ילד עונש, אבל אפשר לראות בזה גם שינוי, מהתפיסה בה הילד הוא קטן ואנו אמורים "לחנך" אותו ולהעניש אותו, למעבר לתפיסה שוויונית וחברית יותר ככל שהוא מתבגר.
כי אצלנו, זה לא שבאמת הוא יתחיל לקיים מצוות עכשיו, אז מה בעצם המשמעות של בר מצווה למשפחה חילונית? בעצם זה סוג של טקס מעבר, מילדות לבגרות, אבל לאט, כמו במילותיו של אהוד מנור בשירו היפה שכתב לתכנית "עניין של זמן",
"קח אותו לאט את הזמן, העולם עוד יחכה בחוץ,
קח עוד שאיפה מן הזמן ,שתי דקות לפני ההתפכחות".
כי היום, באמת מתבגרים נורא מהר, והזמן לא באמת מחכה לנו, וגיל שלוש עשרה, זה כבר אמצע גיל ההתבגרות, הילד הופך מנער לגבר, מבקשים ממנו להיות לגיבור, לא אני באופן אישי, אבל זה מה שהחברה מצפה, שיהיה "גבר – גבר", אני מעדיפה לבחור מהשורש הזה, את הפועל להתגבר, כי באמת ככל שמתבגרים, יש יותר עניינים להתגבר עליהם.
להתחיל לבנות מערכות יחסים בוגרות יותר, עם ההורים, המשפחה, החברים ואולי גם עם בנות.להתחיל לחשוב ולהבין, אפוא אני בעולם הזה, מי נגד מי, זה לא פשוט בכלל והעולם היום מורכב יותר מהעולם שאנחנו התבגרנו אליו, יש יותר אפשרויות וכמה שיש יותר, זה יותר מפחיד ומבלבל.
אבל כמו בשיר, "אתה עוד תגלה את העולם , אם תרצה או לא תרצה , ויש עוד זמן להשתנות מהקצה אל הקצה", זה הזמן להתחיל להתנסות, לחפש, למצוא את הדרכים הנכונות ללכת בהן.
אז ילד שלי, כי בשבילי אתה בכל זאת ילד, ותישאר כזה תמיד, גם כשיהיו לך ילדים משלך, מה אאחל לך ילד יקר, יחיד ומיוחד שלי? שתדע למצוא את דרכך, שתקשיב תמיד ללב, שתמיד יהיה לנו טוב ונעים יחד, כמו מהרגע שבאת לחיינו, ומילאת אותם באור ושימחה, צחוק ואהבה, ובלילות ללא שינה. שהחיים יחייכו אליך וגם כשלא, כי אלו החיים, תדע למצוא בעצמך את הכוח לחייך ולהתגבר. שתמצא את דרכך, וגם אם תטעה, העיקר שתמשיך ללכת, שתמשיך לאהוב, ושתמיד כמו היום, ברגע זה, תהיה מוקף באהובים עליך ובאוהבים אותך.