לפעמים אני מרגישה שאני לא "קוראת ספרים", אלא טורפת אותם. קוראת מהר והרבה, לפעמים מסיימת אחד ומיד ממשיכה לשני. יש תקופות כאלו. ולפעמים אני נהנית כמו פעם לשקוע בספר אחד, לחזור אליו כל ערב לפני השינה ולהאריך את הקריאה.
בספרייה אני אוהבת לטייל בין המדפים ולגלות "אחים אובדים" לספרים שאהבתי. שמחתי למצוא ליד "אל תזוזי", ספר נוסף. "אל תזוזי" הוא רומן איטלקי נפלא שאהבתי מאוד, המסופר בגוף שני במונולוג של אב לבתו שנמצאת בתרדמת לאחר תאונת דרכים. הספר כל כך שכנע אותי שהייתי בטוחה שנכתב על ידי גבר, לא משנה שהשם מרגרט מצאנטיני מרוח על הכריכה, יש לי אותו בבית וקראתי אותו פעמיים. אז מסתבר שהאדון היא גברת, זה מה שכתיבה טובה עושה לנו. אני זוכרת את הספר והתחושות פחות שמות.
אז זאת סופרת, מצוינת שכתבה עוד רומן נפלא "בא לעולם", ובכתבה ב ynet גיליתי שהיא ובעלה עשו מזה סרט שייקרא "נולד פעמיים" כשאת ג'מה הגיבורה מגלמת פנלופה קרוז.
עכשיו כבר כולם יגלו אותו, אבל אני קראתי אותו קודם. ג'מה בחורה איטלקית מגיעה לסרייבו כחלק ממחקר שהיא עורכת על משורר מקומי, היא פוגשת שם במדריך גויקו, דמות של משורר שתוי, איש רחב לב שהופך לחבר טוב ודרכו היא מכירה את דייגו צלם ספרדי שמתאהב בה. היא אמורה להתחתן עם גבר אחר, מסודר ומבוסס, אך בסופו של דבר נסחפת לסיפור אהבה עם דייגו, מתחתנת מתגרשת ומתחתנת שוב עם דייגו.
ג'מה לא יכולה ללדת וזה בעצם המנוע מאחורי העלילה, הם נוסעים למקומות שונים כדי לחפש אחר אפשרויות אימוץ או פונדקאות וחוזרים בסופו של דבר לסרייבו ושם מתוך התופת,בדרך לא דרך היא מקבלת ילד.
הספר עובר בין מקומות וזמנים ומסופר בעצם מפיה של ג'מה כשהיא חוזרת למעין מסע שורשים לסרייבו עם בנה המתבגר לאחר המלחמה.
כמו "אל תזוזי" גם ב"בא לעולם" הכתיבה, חסכנית, נקייה ומדויקת ומפלחת את הלב כמו סכין מנתחים. זו אינה סופרת שנותנת הנחות, כשרע, רע, כשמכוער מכוער, והטוב הוא תמיד על תנאי. כמו בחיים בעצם.
בכמה מילים: בא לעולם, מרגרט מצאנטיני. תירגם מאיטלקית: אלון אלטרס. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 557 עמ', מומלץ ביותר.