הספר הזה קצת מטעה. הוא נראה מן ספר מתוק וכיפי שכזה, קודם כל הפורמט הקטן והחמוד, אחר כך הכפתורים הצבעוניים המקסימים שעל הכריכה ומאחור כתוב שהוא נכתב ע"י פרסומאי לשעבר. אבל מעבר לעטיפה הצבעונית והמקסימה כשלעצמה, יש בספר, בעיקר בקריאה שנייה, הרבה עצב והחמצה והתובנה שאת הדברים שהגיבורה באמת רוצה, כסף לא ממש יכול לפתור, ובמקרה של ז'וסלין הגיבורה הוא אפילו יכול להרוס.
אהבתי את ההתחלה, אישה המביטה בעצמה בעירום במבט אוהב. מבט נדיר. מבט שבעלה אינו נותן בה. פעם אחת אמר לה שהיא יפה, כשאהב את בגדיה ורצה לשכב איתה, "אתם מבינים" היא כותבת, "האהבה אינה יכולה לעמוד בפני האמת". ואכן על שני צירים אלו סובב הספר, על האהבה ועל האמת.
ז'וסלין היא בת 47, נשואה, אם לשני ילדים ובעלת חנות סדקית בעיירה קטנה בצרפת. היא אישה של מילים, ויודעת להבחין בין אמת ושקר, היא פותחת בלוג בנושא סריגה "ידי זהב" , מה שגרם לי להרגיש כלפיה אחוות בלוגריות, למרות שהיא הרבה יותר חרוצה ממני, מעדכנת את הבלוג שלה כל יום, נוגעת בחיי נשים ומפיגה את בדידותן, מעירה את הקסם שבמלאכת יד ואפילו מצליחה לעשות ממנו קצת כסף.
לא רק הבלוג חיבר בינינו, משהו בגיל, דקה לחמישים, יכולתי להרגיש קרבה לעצב שלה על הילדים שלה שכבר עזבו מזמן את הקן והיא מתגעגעת לקרבה ולחיבור שהיו ביניהן בילדות. גם המתבגר הפרטי שלי יוצא לעצמאות ועם כל השמחה שלי אני גם מתגעגעת לפעמים לילד הקטן שלי. היא מטפלת באביה הזקן שמדי שש דקות מאבד את זכרונו מחדש וחווה את חסרונה של האם אותה איבדה בגיל 17 ונדמה שלא התאוששה מאז, גם אני מתמודדת עם הורים בני שמונים פלוס, ועם אימא שהולכת ומאבדת את אחיזתה במציאות.
ואכן המחשבה הראשונה שעולה בה כשהיא מגלה שזכתה בפרס גדול בפיס, לאחר שהיא מתעלפת, היא למי היא יכולה לתת את הכסף כדי שאימא שלה תחזור? מסתבר שיש פצעים שכסף לא יכול לרפא ומסתבר שיש לו יכולת גם ליצור פצעים חדשים.
כך מסבירים לה כשהיא באה לקבל את הצ'ק שמעכשיו היא כבר לא תהיה רק אימא, אישה וחברה היא תהיה האימא, האישה והחברה העשירה. היא מעדיפה להשאיר את חייה כמו שהם, כי בסך הכול היא מגלה שהיא אוהבת אותם, ורוצה לאפשר לבעלה להגשים לבד את חלומותיו על חופשות, מכונית אדומה ומהירה, שעון ומסך טלוויזיה דק. אך פה מסתבכת העלילה…
שם הספר נלקח מהרשימות שז'וסלין עורכת לעצמה, "הדברים שאני רוצה", ומהתובנה שלה שאלו הדברים הקטנים שבונים לנו את שגרת החיים, אך ברגע שיהיה לנו אותם רק נרצה עוד.
אי אפשר לקרוא ספר כזה בלי להרהר במחשבה, מה אני הייתי עושה עם כמה מיליונים מהפיס, כמו כולם יש לי תכניות משלי, הדברים שאני רוצה, האמת לא משהו היסטרי, לנסוע קצת יותר לחופשות בעיקר, לתת לאנשים קרובים אבל כמו זו'סלין אני מבינה שאת הדברים שאני באמת רוצה, לרפא את אימא, להישאר עוד קצת בדקה לפני חמישים ועוד כמה… אי אפשר ממש לקנות בכסף.
השפה חסכונית, מינימליסטית אפילו, יש הרבה מה לקרוא בין השורות, אני אוהבת כתיבה כזו, חכמה, משאירה מקום לקורא להשלים פערים ועוד דבר שאהבתי שהסופר, גרגואר דלקור הצליח בדרך כל כך אמינה ויפה לבנות דמות של אישה. אישה אמיתית, חכמה, שאחד הדברים שהייתי רוצה זה להיות חברה שלה.
הדברים שאני רוצה,גרגואר דלקור,יצא לאור ע"י הוצאת כנרת זמורה ביתן, בשנת 2013, מכיל 157 עמודים, תירגום: מצרפתית: חגי שור.
[…] ספרים כמו "הדברים שאני רוצה", שנראים בהתחלה מתוקים להפליא, ספרים מצחיקים, […]