"קוראת ספרים" היא גם דודה גאה, למתבגרת, חובבת האפנה, שחולמת לפתוח בלוג אפנה משלה, קבלו אותה יפה… ותקראו מה כתוב לה על החולצה
שמתי לב שאצלנו במשפחה לא רק גבות עבות ומחוברות זה משהו שעובר בגנים (ותודה לסבא יוסף) אלא גם שגיאות הכתיב עוברות בירושה… תיקנתי אבל זה הצחיק אותי
למה ביקשתי מהדודה המקסימה שלי שתארח אותי בבלוג שלה, "קוראת ספרים"? כי גם אני רוצה לפתוח בלוג. תמיד רציתי ואף פעם לא ממש עשיתי עם זה משהו.וזה לא שאני עצלנית פשוט המימוש בפועל שלי נמוך מאשר אצל אנשים אחרים.
אם יהיה לי בלוג אני לא אכתוב על נושא מסוים אני אכתוב על החיים שלי,ויש הרבה מה לכתוב.
אני לא גדולה ואני לא צעירה, אני לא ממש רוצה לכתוב את הגיל שלי או יותר מדי דברים על עצמי, אבל אני בטוח לא אסתיר את עצמי לגמרי. אני לא מבינה איך אנשים כותבים בלוג רק פעם בשבוע אני יכולה לכתוב בלוג של 20 עמודים כל יום, גם אם לא קרה הרבה באותו יום.
יש לי המון משפחה מורחבת והמשפחה המצומצמת שלי? מצומצמת. אנחנו רק 5 אנשים, זה לא קצת ולא הרבה אבל יש משפחות של שלושה אנשים ויש של שתיים עשרה, אני רוצה משפחה ענקית אני לא בטוחה שאני אסתדר איתם אבל משפחה גדולה זה המון כיף, מצד שני אולי כמה שפחות זה יותר טוב ?
בנושא הזה- אני לא יכולה להתלונן,יש לי אחיות מדהימות הן תומכות בי,אוהבות אותי,ותמיד, תמיד לצדי, באמת שלא יכולתי לבקש יותר מזה. גם ההורים שלי מקסימים הם התגרשו שהייתי בערך בת 7, והם הדבר הכי יקר שיש לי בחיים.
מה שבטוח על אוכל אני לא אכתוב בחיים שלי בלוג.(לא שאני לא מעריכה את אלו שכותבים על אוכל) אני פשוט לא מוצאת משהו מעניין בתזונה היומית שלי, אני נהנית מג'אנק פוד, סוכריות גומי שישבו 4 שנים באיזשהו קיוסק (במקרה הטוב ככה אבא שלי אומר),וכמובן איך לא ?! שניצל תירס מעובד עם קטשופ מעובד עוד יותר.
אני אכתוב הרבה על אפנה, כי זה הפך להיות חלק גדול מהחיים שלי במיוחד אחרי שהסתכלתי באלבומים המשפחתיים וראיתי איך ההורים שלי הלבישו אותי כשלא הייתה לי יכולת לבחור מה ללבוש.
עכשיו הסתכלת באחד מהבלוגים של שלומיתי וראיתי שמה שכתבתי עד עכשיו קצר יחסית אז אין ברירה צריך להמשיך.טוב בוא נראה איזה עוד קטגוריות יש שאני יכולה לכתוב עליהם..הנה מצאתי ,ליתר דיוק חשבתי שיש קטגוריה כזאתי נו אלה שמופיעות בשורה שלמעלה, שקוראים לה בריאות, למרות שאני לא אהיה רופאה או אחות, כי לראות כל יום דם או איברים פנימיים של מישהו אחר זה לא בא בחשבון, ובטח לא בסדר היום הקבוע שלי.
בריאות זה דבר חשוב, גם לקחת תרופות כדורים וכל זה אבל עד ספורט, כמו שציינתי מקודם אני עצלנית אני לא טובה בספורט זה לא שאני לא מאמינה בזה שכל אדם יכול להשתפר במשהו אבל אני וספורט לא הולכים ביחד.
מה זה משנה אז אם אני אעשה ספורט כל יום אני אמות בריאה יותר?! אני גם ככה אמות, בריאה או חולה?? בשביל זה בדיוק אנשים חכמים המציאו כדורים ותרופות זה משהו שהולך ביחד לא כמוני וכמו ספורט!
לסיכום אני אוכלת, נושמת, צוחקת, מחייכת, אוהבת, מחבקת, בוכה,ובעיקר נושמת אז אני מקווה שאנשים יאהבו את הבלוג שלי ומתי שהוא אני אפתח אותו