לילה, פנים, דירת 2 חדרים, תל אביב
היא, אישה צעירה בת 30: נו, בן כמה אתה?
הוא, גבר נאה בעל גיל בלתי ידוע : אם אני אגלה לך את תלכי
היא: נראה לך, באמצע הלילה, מקסימום אני אלך מחר, נעים לי פה מתחת לשמיכה
הוא: חמישים (פאוזה) ואחת
היא: שתיקה…
לא רק שלא הלכתי נשארתי לעשרים השנים הבאות.
אבל כמובן שזה לא היה כזה פשוט, אחרי חודש בערך, הוא ערך לי שיחה, אותה נהג לערוך לכל חברותיו הקודמות שהיו צעירות ממנו בעשרים שנה. נקצר אותה ל"את מקסימה ויפה וחכמה, מה את צריכה אותי, אני במילא לא מתכוון להתחתן שוב ולא לעשות ילדים, חבל על הזמן שלך".
אבל אני כבר הייתי עמוק בפנים. ואני עקשנית, חבל על הזמן, אבל לא טיפשה, אומרים לי אני מבינה.
אז רשמית, נפרדנו ואפילו יצאתי למיליון דייטים לפעמים היו גם התאהבויות קצרות, אבל הן תמיד נגמרו ותמיד הייתי חוזרת לל', רק להתנחם ואז להמשיך הלאה הייתי אומרת לעצמי.
ככה עברו שלוש שנים, בהם לא אני ולא הוא נהיינו צעירים יותר. ופתאום קרו שני דברים, הבת שלו נסעה לחו"ל ואני הכרתי מישהו וזה נהיה רציני.
בטיימינג מושלם הוזמנתי לשיחת ווידוי, אחרי שלוש שנים ל' הבין שהוא אוהב אותי, רוצה להתחתן איתי ומצטער שלא עשינו ילד כבר לפני שלוש שנים.
עכשיו תחכה, אמרתי לו. והוא חיכה, חודש שלם הוא חיכה, היה בדאון, לא אכל כלום ונראה כמו הצל של עצמו.
ואני, בדקתי אפשרויות, האפשרות שהגיע מניו-יורק, נסעה לסיני כדי לחשוב כי פתאום היא לא הייתה בטוחה מה היא רוצה.
ואני הבנתי שהוא יכול להמשיך לחפש את עצמו בסיני, הלב שלי כבר החליט.
וחזרתי לל', ועברנו לגור יחד, ונכנסתי להריון, והתחתנו ומיכי נולד, ולא להאמין עברו עשרים שנה.
לפני שלושה ימים חגגתי 50, ל' היה בן 70 השנה ועדיין הגבר היפה והמקסים בעולם לדעתי, אנחנו עשרים שנה יחד ונוסעים עוד שבועיים לקרנבל המסכות בוונציה, להגשים עוד חלום, יחד.
בסוף הוא הסכים שאני אפרסם עם תמונה, אפילו אני הופתעתי.
[youtube 7PxG0jfZX6k nolink]