הסיפורים שלהן – הגיבורות הנשיות הנשכחות

כדי לברוח קצת מהמלחמה הזו, חזרתי בזמן למלחמות של אחרים  – מלחמות השושנים באנגליה, ולסופרת שאני מאוד אוהבת פיליפה גרגורי שכתבה וכותבת רומנים היסטוריים על נשים בעיקר מלכות מההיסטוריה של אנגליה שאף אחד לא סיפר את סיפורן. היא מוכרת בעיקר מספרה "בת בולין האחרת" על אן בולין אשתו של הנרי השמיני, שאף עובד לסרט. אולם היא מחברת ספרים רבים אחרים.

למדתי היסטוריה גם בתיכון וגם באוניברסיטה וכשרומן היסטורי כתוב טוב אין הנאה גדולה מכך בשבילי. והספרים של פיליפה גרגורי מרתקים, כתובים מצוין, לוקחים אותי לתקופה אחרת ובעיקר מספרים סיפור אחר. לא את History  הסיפור שלו אלא את Herstory הסיפור שלה.

לאחרונה קיבלתי מהוצאת אופוס ספר חדש שלה "בתו של ממליך המלכים" שמתרחש בתקופת מלחמות השושנים שבעיקרה הייתה שלושים שנים עקובות מדם בהם פעם אחר פעם כס המלוכה באנגליה עובר מבית לבית, מהוורד האדום לורד הלבן ובחזרה, מלחמות בין בני דודים על הפרס הגדול, כתר מלך אנגלייה.

מאוד אהבתי אותו וחיפשתי ספרים נוספים מאותה תקופה וכך גיליתי את "המלכה הלבנה", "המלכה האדומה" ו"גבירת הנהרות" המקדימים אותו מבחינה היסטורית ומספרים למעשה את אותו סיפור כל פעם מצד אחר, מה שמעניק לסיפור עושר ומורכבות רבה.

במקביל התחילו לשדר ב"הוט את הסדרה "המלכה הלבנה" ששוזרת בעצם את שלושת הספרים שמספרים על מלכותה של אליזבת וודויל אשתו של אדוארד מבית יורק לסדרה אחת. פרומו לסדרה:

[youtube watch?v=ydneyl2S30o]

מה שיפה בספרים ובסדרה מעבר לשחזור ההיסטורי המרשים הוא שהיא מספרת את סיפורן של הנשים בהיסטוריה. נשים שבתקופה זו היו לא יותר מ"חבילה" עוברת לסוחר. כמו ש"המלכה האדומה" מרגרט ביופורט קוראת לעצמה. קודם כל בעצם לידתן הן היוו אכזבה למשפחותיהן על כך שנולדו בנות ולא בנים, הן התחנכו וגודלו באופן שונה, למדו מעט שפות אם בכלל, ובטח לא לטינית ויוונית שפות בהן נוהל העולם בתקופה זו. הן למדו לתפור, לנגן ולרקוד וחלקן לנהל את האחוזות הגדולות עליהן הופקדו כשבעליהן היו עסוקים בקרבות האין-סופיים.

בגיל צעיר מאוד הן אורסו, אירוסים שבתקופה זו בוטלו שוב ושוב ובגיל צעיר להחריד שתיים עשרה או שלוש עשרה, נישאו לאצילים למען אינטרסים פוליטיים וכלכליים ובעיקר כדי שיביאו לעולם בנים יורשים. פעמים רבות ילדות בנות עשרה צעירות נשלחו מבתיהן לאחוזות רחוקות לבעלים שהיו מבוגרים מהן ולא התעניינו בהן. הם ילדו בגיל צעיר ורבות מהן מתו בלידה. תשכחו מכל הסיפורים על גבירות ענוגות ואבירים רומנטיים.

לעתים נדירות יכלה אישה להיות עצמאית, בדרך כלל כשהתאלמנה ויכלה להחזיק באדמות בעלה אבל גם אז לזמן קצר עד לשידוך הכפוי ולנישואין הבאים. מרגרט ביופורט ששאיפתה הייתה להושיב את בנה הנרי טיודור על כס המלוכה של אנגלייה, חיפשה בן זוג מחצר המלוכה שיכול לקדם את שאיפותיה לאחר שהיא התאלמנה והוריה נפטרו, היא בחרה אמנם באחד כזה אך ידעה שהיא בעצם בוחרת לה אדון חדש.

עם זאת היו גם יוצאות דופן מעטות, נשים לוחמות כמו ז'אן דארק בצרפת שהועלתה על המוקד או מרגרט מאנזו' המלכה שהגיעה מצרפת נשאה למלך לא מתפקד ונלחמה כדי שהכתר יישאר בידה ובידי בנה. היא כמובן הושמצה על ידי כותבי ההיסטוריה בתקופתה שהיו ברובם אנשי דת שכינו אותה "אשת זאב". אישה שהצליחה לחמוק משליטתו של מלך לא מתפקד, לגייס חילות ולהילחם על מטרתה. אישה שניסתה להיות מלכה בעולם של גברים. גרגורי מנסה להתחקות אחרי עקבות של נשים במסמכים ההיסטוריים כמו בלשית ולספר את סיפוריהן.

היחידות בספרים שבוחרות את גבריהן ונישאות מאהבה הן ז’אקטה, הדוכסית מבּדפוֹרד גיבורת "גבירת הנהרות" אמה של אליזבט שלאחר שהתאלמנה נישאת לנושא הכלים של בעלה, הנמוך ממנה במעמדו, שערורייה רצינית בחברה שבנויה על מעמד, ואליזבט בתה שנישאת לאדוארד שהופך למלך והיא למלכתו.

מייסדת ביתן של  המלכה אליזבט ואימה היא מלוסינה אלת מים שהאגדה שלה שזורה בספר "המלכה הלבנה". גם היא כמוהן הייתה אישה חזקה, אלת מים בעלת זנב דג שנשאה לגבר  ולא מצאה לה מקום בחברת בני האדם. נשים אלו ירשו ממנה במתנה את כוחותיה וחלק מהתיאורים היפים בספר "המלכה הלבנה" הם כיצד הן משתמשות בהן בעיקר כדי להוריד גשם, לגרום לנהרות לגאות ולחולל סערה.

הן משתמשות בהן גם כדי לצפות את העתיד וכן כדי לקלל את אויביהן ולפעמים הקללות שהן שולחות לעולם פוגעות בהן באופן בלתי צפוי. הן יכולות גם לשמוע את האלה שרה כשמישהו מבני המשפחה הולך אל עולמו מה שקורה לא מעט בימים אפלים כאלה. בעלים, אבות ואחים נופלים בקרב, או מוצאים להורג, נסיכים נעלמים ואיש אינו יודע מה קרה להם, חלקם נשלחים לגלות ולמחבוא רק כדי לחזור ולההרג בקרב או כדי לקחת לעצמם את המלוכה.

הסופרת מהלכת כאן על חבל דק, מצד אחד האשמה בכישוף הייתה מאוד מקובלת בתקופה זו ונשים חזקות, ביניהם מיילדות ומרפאות הואשמו בכישוף והועלו על המוקד. מצד שני זה היה אחד המקומות המעטים בהן אישה יכלה להשתמש בכוחותיה ולהטות את גורלה.

היא מודה בסוף הספר שאמנן האשמות הן עובדה היסטורית אבל הפיתוח בספר הוא מדמיונה. בכל מקרה כתיבתה הנהדרת והתחקיר היסטורי שערכה על התקופה ובעיקר על הנשים הנשכחות וחייהן הנסתרים הוא הקסם האמתי. מחכה לתרגום לספר הבא "הנסיכה הלבנה" על בתה של אליזבט גם היא אליזבט שהפכה גם היא למלכה ונישואיה עם הנרי טיודור בנה של "המלכה הלבנה" איחדו בין שני הבתים והביאו לסיום מלחמות השושנים.

העולם אולי השתנה אבל נפש האדם לא השתנתה בהרבה, עדיין פורצות מלחמות על אדמות, כוח ושליטה. המנהיגים של היום אינם חובשים כתרים ולבושים בגלימות ואינן רוכבים לשדה הקרב על סוסים, לבושים בשריון וחגורים בחרבות, אבל עדיין השאפתנות והרצון לשליטה ולפתרון סכסוכים בכוח הם המניעים אותם ובזה לצערי לא למדנו דבר מההיסטוריה.

לאנשים הפשוטים לא היה ממש אכפת מי ינצח, הם ידעו שמלחמה מביאה להרס ולעוני וששלום מביא עמו עושר, צדק ושקט. בסופו של דבר רצו מלך שישלוט ושישליט סדר ולא מלך שיצא לקרב נגד שליט אחר. רובם לא זכו לכך בשלושים שנות מלחמות השושנים, אולי אנחנו נזכה אם נפעל למען השלום.

ספריה של פיליפה גרגורי על תקופת מלחמות השושנים:

גבירת הנהרות

המלכה הלבנה

המלכה האדומה

בתו של ממליך המלכים

לאתר המשובח שלה:http://www.philippagregory.com/