יעל, גיבורת הרומן, פותחת בוקר אחד את הדלת לעורכת דין ולילדה שאותה היא לא מכירה ומבינה שחייה משתנים בהרף עין. היא לא משלימה עם הגזרה, חוזרת עם הילדה לקנדה ומחפשת לה שם משפחה מאמצת. בדרך היא גם מגלה כמה דברים לא מחמיאים על בן הזוג שלה. החיפוש חושף תשובות לשאלות שכלל לא שאלה על הורות ועל זוגיות, על בית ועל שבירותם של החיים.
עינת דנון עבדה בניהול לקוחות במשרדי הפרסום הגדולים וטיפלה בלקוחות מובילים במשק. היא ומשפחתה התגוררו בקנדה, בטורונטו ובוונקובר במשך 13 שנים, לסירוגין, שם עבדה כמנהלת תקשורת שיווקית של חברה בינלאומית והייתה אחראית על אזור קנדה וצפון אמריקה.
עינת היא אשת שיווק ופרסומאית בת 47 ולה שני בנים, אחד בן שלוש עשרה ואחד בצבא. יש לה בעל אחד וחתול אחד. היא עוסקת בפרסום וכמו גיבורת ספרה גם היא התגוררה שנים רבות בקנדה בטורונטו ובוונקובר. נפגשנו איתה לשיחה.
עינת ראשונה משמאל
איך נולד הגרעין לספר?
בקנדה היא מספרת, הם התקשו במציאת חברים אמתיים וקרובים כמו בארץ. היו להם שכנים ישראלים לשעבר עם ילדה בגיל של הבן שלהם והם התחברו אליהם.
הם נהגו לבלות יחד ולצאת לטיולים משותפים, באחד מסופי השבוע האלו, זוג החברים דיבר על רצונו לערוך צוואה, לא היה להם קשר טוב עם המשפחה בארץ והם היו מוטרדים ממה שיקרה לילדתם. בקנדה המצב שונה מאשר בישראל, כאשר קורה משהו להורים הילדים עוברים לאחריות הרשויות עד שמצבם החוקי מתברר. עינת מספרת שהיו להם חברים בוונקובר שהיה להם פתק בארנק ובו מפורט מה לעשות עם הילדים במקרה שיקרה להם משהו. למרות זאת זה לא היה נושא שמקובל לדבר עליו.
יום אחד הם הזמינו את השכנים לארוחת ערב, והם הודיעו שהלכו לעו"ד וכתבו צוואה, לפיה הם אמורים לקבל את הילדה שלהם במקרה וקורה להם משהו.
עינת הייתה כמובן מופתעת מאוד ואמרה לבעלה "אם יום אחד אני אכתוב ספר, אני אכתוב על זה".
למה דווקא על זה?
סקרן אותי לדעת מה קורה במקרה כזה, עונה עינת, הזרע נשתל ובאחת מהנסיעות שלי לרגל העבודה, הייתי לבד במלון, ומתוך חווית הבדידות כתבתי את הפרק הראשון. אחר כך הלכתי לסדנאות כתיבה אצל אשכול נבו ואורית גידלי, וכתבתי למעשה את הספר מחדש. אורית היא זו שאמרה לי משפט שהלך איתי לאורך כל הדרך "את צריכה להילחם על הספר שלך", היה לי חשוב שהקוראים ירגישו את התחושות של כל אחת מהדמויות השונות.
הספר ודבריה של עינת דנון העלו נושאי שיחה מרתקים. נאוה ספרה על האימוץ הפתוח של שני בניה בארצות הברית, כך שלמעשה יש להם שתי אימהות, ביולוגית ומאמצת ולמרות שהם שלה וגדלים אצלה, לתחושתה עליה להתאמץ יותר כי יש להם את האפשרות לקום וללכת. אני סיפרתי על התובנה שלי שכשהכרתי את בן זוגי הוא היה גרוש עם ילדה, ובנתי כשנולד לנו ילד משותף שכדי שהמשפחה המורכבת שלנו תצליח, אני צריכה לאהוב ולקבל אותה כמו הבן המשותף שלנו.
אין ספק שהספר מרתק, קריא מאוד ומעלה שאלות הנוגעות בכולנו, שאלות על שייכות, הורות, משפחה, זוגיות ונאמנות לעצמך.
במפגש עם עינת במסגרת"קוראות בסלון", עינת דנון שלישית משמאל.
צילום: נאוה וויץ שוהם.
ספר נוסף בנושא דומה שאהבתי ואני ממליצה עליו: "ילדים של אחרים", מאת ג'והנה טרולופ.