אמנם אני בעיקר קוראת ספרים, אבל החלטתי בעקבות ההזמנה של "מועדון הצופות", להרחיב קצת את עולמי התרבותי והלכתי עם המתבגר, שלא יזיק לו גם לספוג קצת תרבות, למחזמר "העלאתו והפלתו של המלך שאול". שם שהזכיר לי ספר היסטוריה עב כרס שקראתי כשהייתי בגילו של המתבגר ואין סיכוי בעולם שהוא יעשה את זה "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי."
המחזה נכתב על ידי אמיר זלוטר, צעיר בן 22 חובב תיאטרון כשהיה מתבגר בעצמו. לאחר שחרורו מצה"ל, עבד כסדרן בתיאטרון, השקיע בהד סטארט וחזר לעבוד על המחזמר, עם המוזיקאי המוכשר אושר זיזמסקי, הבמאי תום ווליניץ, וחבורה מוכשרת של אנשי מקצוע ושחקנים.
יש לי קצת רתיעה מתיאטרון, כי כשההצגה לא טובה בעיניי, אני מרגישה אי נוחות ובניגוד לספר שאפשר פשוט לסגור כאן קצת נעים פחות לקום וללכת. לשמחתי לא היה צורך להתלבט כי המחזמר היה פשוט נפלא.
המחזה מתוחכם, הבימוי מלא המצאות, העיצוב מינימאלי אבל השתמשו מצוין באביזרים בעיקר באלמנט החלפת הבגדים. ובעיקר מה ששבה אותי היה המשחק המצוין של כל הצוות והשירים החזקים.
קליפ של השיר
[youtube lGrCX_HbHiw]
מתוך החזרות
המחזמר מציג פרשנות מודרנית ועכשווית לטרגדיה התנ"כית של שאול המלך, ומנסה באמצעותה לענות על השאלה: האם מנהיג ישר דרך המצויד בכוונות טובות, יצליח לשרוד בג'ונגל הפוליטי הציני והאכזרי?
המהירות והקלות שבה מנהיגים מוכתרים ומודחים, בעוד מאחורי הקלעים קיימות דמויות רבות עוצמה שדואגות למשוך בחוטים לטובת האינטרסים שלהן, מזכירה במובנים רבים את המציאות הפוליטית בה אנו חיים היום.
בהצגה בת פחות משעתיים הופיעו לפנינו שלושה מנהיגים, הוכתרו שני מלכים, נשברו שני לבבות, והושרו 11 שירים נהדרים. בתוך כל הרעש וההמולה לא ברור לגמרי מי באמת מנהל את הקרקס?
לא יכולתי שלא להיזכר בספר "השלישי" של ישי שריד, אותו בחרתי לספר השנה שלי, שם מצייר הכותב עולם פוסט אקליפטי בו מושמדים חלקים רבים מישראל ומוקמת בה ממלכת כוהנים בה המפקד הצבאי נמשח גם הוא למלך, וממנה את בנו לכוהן. גם שם זה לא נגמר טוב.
במקביל חשבתי על תקופת הנרי השמיני, שאחת הסיבות שהיא כה מרתקת היא המאבק בין דת למדינה, מי השליט האמיתי, האפיפיור או המלך? מאבק שקרע לגזרים את אירופה כולה.
גם המחזה הזה עוסק בקונפליקט הנצחי הזה. הפעם המלך שאול הוא הדמות הישרה הטרגית, המנסה לשרוד במציאות בלתי אפשרית, בין אויבים מבחוץ ומבפנים, רק כדי ליפול קרבן לשדים האפלים שלו. דוד מוצג כדמות מניפולטיבית מעניינת המרקדת ריקוד כפול עם מיכל ועם יונתן בנו ובתו של שאול, כשבעצם לבו נתון רק לעצמו. ועל הכול מנצח שמואל שגם לו אינטרסים משלו ונושא פניו לאלוהים, בדמות בובה בכיסא גלגלים.
המתבגר נהנה מאוד והודיע לי שלדעתו זו צריכה להיות הצגת חובה בבתי ספר, הרבה יותר מעניין משיעור תנ"ך. ואין לי אלא להסכים איתו.
לאור הביקוש מתקיימת הצגה נוספת בשמיני לינואר 2016, בסוזאן דלאל, מומלץ בחום. חמישה כוכבים, במדד הכוכבים של שלומית.
קרדיטים:
מאת: אמיר זלוטר
מוסיקה: אושר זיזמסקי
בימוי ודרמטורגיה: תום ווליניץ
במאי שותף: עומר שמר
עיצוב: מאי ברנע
נגינה: עמרי דגן
ייעוץ אמנותי: גילי בית הלחמי
תאורה: נדב ברנע
סאונד: דורון גולדשמיד
שחקנים יוצרים:
אייר שטיימן, אסף פרי, בן פריד
גל בן ארצי וזוהר בדש