עצוב לפתוח שנה חדשה עם פרדה מאיש שאהב כל כך לקרוא. זו אולי הנקודה שבה אני מרגישה הכי קרובה אליו. גם אני כמו שיודע כל מי שעוקב אחרי קוראת ספרים. לא שלושה בשבוע כמו שמעון פרס ז"ל, אבל אין כמעט יום ללא קריאה. בשנתיים האחרונות נוספו אליהם גם הספרים שאותם אני עורכת (יש גם להם רשימה בסימנייה) וכך בעצם אני קוראת ועורכת ספרים. האמת כיף גדול, להפוך אהבה למקצוע.
מבין ים המילים שנכתבו אחרי מותו של שמעון פרס והציטוטים שלו, אהבתי את זה המספר על הדיאלוג האינטימי כל כך שבין סופר לקורא. "אמנם בימינו ישנם מחשבים, ואמנם ישנן רשתות חברתיות שמאפשרות דיאלוג בין-אישי – אך עדיין, הדיאלוג שבין הספר לבין הקורא שונה ומיוחד לחלוטין. הדיאלוג האנושי והאינטימי ביותר שקיים הוא בין סופר לקורא. בדיאלוג זה אפשר לדבר על כל נושא שבעולם בלי להתבייש ומבלי שאיש יידע. דיאלוג שאין בו עדים ואין בו מבוכה". ציטוט של שמעון פרס ז"ל, מכתבה באתר ynet
השנה קראתי לא מעט ספרים טובים ואני רוצה להמליץ על אלו שאהבתי במיוחד, על חלקם כתבתי פוסטים ועל חלקם עוד אכתוב. מוזמנים להציץ ברשימה שלי באתר סימנייה ובה הספרים שקראתי השנה. בכל זאת זהו ראש השנה העברי אז הפעם אמליץ על ספרים שנכתבו בעברית. השאר יחכו לראש השנה האזרחי. בסוף שנה יש כבר פרספקטיבה, ויש ספרים שקראתי והשאירו בי רושם עז. ביניהם היו השנה כמה ספרי ביכורים שאהבתי והרשימו אותי מאוד, חלקם של סופרים וסופרות לא צעירים מה שמראה שאין גיל להגשמת חלום, ואם יש בך סיפור הוא בסוף ייולד ויצא לעולם.
אחד מהם הוא ספרו הבשל והמרתק של זוהר מנשס "בחברה טובה" שיזכה בהמשך לפוסט משלו. אהבתי גם את "מלאכים באופק" של המתרגמת ועכשיו הסופרת מירב זקס פורטל, ואת ספרה היפה של שולה מודן "מסיבה לילדות טובות" שפרסמה בגיל לא צעיר ספר ראשון למבוגרים.
בחרתי להרחיב על גבולות ספרה היפה של רונית רפ, שבהיותה האמנית שהיא, כתבה על הילה שבגיל 40 כשהיא מעצבת גרפית, נשואה ואם לשני ילדים הגרה בנתניה. מתחילה ללמוד ציור בתל אביב, כי היא רוצה לצייר את אמה ההולכת ומאבדת את בריאותה וצלילותה. היא מתאהבת מחדש באמנות ובמורה שלה ויוצאת למסע של חייה.
החלק השני של הספר מסופר מאוחר יותר מנקודת מבטו של בעלה לשעבר, רופא שיניים החורג מגבולות המוכר והידוע לו בעקבות התפוררות חיי הנישואים שלו, ומתחיל לעבוד במרפאה בשטחי יהודה ושומרון, בנוסף בעקבות אירוע חריג עם בנו חייו הולכים ונפרמים, ומשהו בהתפוררות האישית הזאת מרמז אולי על התפוררות גדולה יותר. כתיבה מאופקת, ודמויות שנשארו איתי עוד הרבה לאחר שסיימתי לקרוא.
מי שעוקב אחריי יודע עד כמה אני אוהבת ספרי מתח והשנה יצאו כמה חדשים ונראה שקמו יורשים לבתיה גור ולאורי אדלמן, שניים מכותבי ספרי המתח שעזבו אותנו ואולי ממשיכים לספר סיפורים בעולם אחר. אהבתי מאוד את ספר המתח של ליעד שוהם "למראית עין" שכתבתי עליו, את "כבי את הנר" של מוטי שריר, ואת ספר המתח המרתק של דב אלפון "לילה ארוך בפריז".
ספר שטווה מהחומרים של חיינו עלילה שלא מפסיקה להפתיע, וכמו בספריו של ליעד שוהם מעבר לעלילה המותחת והוירוטואוזית, והדמויות המקסימות שאי אפשר שלא להתאהב בהם, יש לו גם אמירה חשובה ורלוונטית על החיים הפוליטייים של כולנו. ספר חובה לכל מי שחי פה.
ולסיום אחד הספרים היפים ביותר שקראתי השנה הוא "בית על מים רבים" ספרה של אמונה אלון, ספר שבמרכזו סופר ישראלי מבוגר ומצליח, יואל בלום הנוסע לאמסטרדם למסע המחזיר אותו למציאות היסטורית ורגשית שבה ייחשף בפניו, לראשונה בחייו : סיפורו שלו. הוא חוזר לעיר הולדתו אמסטרדם כדי להתחקות אחר משפחתו ומה עבר עליה בשנות המלחמה ומגלה סוד משפחתי שהופך עליו את חייו.
ספר שכתוב נהדר, ומראה שגם כשחשבנו שאנחנו יודעים משהו אנחנו בעצם לא יודעים כלום. ובכל זאת מתוך הכאב שוב מגלים את כוחה של אהבה.
מאחלת לכולנו שנה של ספרים טובים, אל תפסיקו לחלום, לכתוב ולקרוא. ולכל שאלה הקשורה בספרים, בכתיבה, אני פה. קוראת ספרים ועורכת אותם.
אשמח לשמוע מכם – shlolica@gmail.com