סמדר שטינברג היא ביבליותרפיסטית, פרסמה סיפורים קצרים והיא מטפלת ומנחת סדנאות בהמרכז הישראלי לביבליותרפיה. שבע דרכים לאיבוד הוא ספרה הראשון.

שבע דמויות מובילות את הספר ובו שבעה פרקים. שבע הוא מספר מאגי, בשבעה ימים נברא העולם, הקדמונים ציינו את שבעת פלאי תבל ועוד. אני מצאתי בספר גם משולשים רבים – עוד מספר מאגי שלוש.

אבל נתחיל מההתחלה.

מהפרק הראשון שסמדר מספרת שהתבשל אצלה הרבה זמן. נכתב כסיפור קצר והתפתח והבשיל בסדנת כתיבה ובקבוצת הכתיבה שלה.

בפרק הראשון סימני דרך אנו נפגשים עם זוג לא צעיר, בני ואריקה בדרכם להר הצופים לאוניברסיטה העברית למה שהם  חושבים שהוא כנס לכבוד בני שהיה מרצה וחוקר לפני שפרש לגמלאות. אלא שאליהם מצטרפת הדמנציה של בני שהיא דמות נוכחת לא נוכחת בספר, והם פוגשים באוניברסיטה כשכבר מתברר שכנס כזה לא יהיה היום, את שפיצר שגם הוא מרצה בחוג והיה מאהבה של אריקה.

בני הוא איש רוח, הזהות שלו היא הידע שלו, כשהוא מאבד את זה נדמה שאין לו זהות יותר. גם אריקה לא ממש יודעת להתמודד עם המצב החדש. בני נעלם מהמסעדה שבה יושבים שלושתם ומופיע לפתע אצל הדיירת שלהם בדירתם הישנה בירושלים, נשאר לישון שם ואריקה מגיעה בעקבותיו ונקלעת למשולש נוסף של רעות הדיירת, בנה ובן זוגה בנפרד.

"רעות מחווה בראשה לעבר חדר הילדים שבקצה הדירה, מסמנת שהוא שם, מחזירה לה אותו כמו שאישה זרה מחזירה ילד שהלך לאיבוד להוריו שמחכים בסוכת המציל."

אריקה לוקחת את בעלה והם חוזרים לחייהם "שרובם סידורים בשביל לחיות ולא חיים כפי שהם."

בפרק השני אנו מתוודעים לאותה סיטואציה אבל מנקודת המבט של רעות, הדיירת מהפרק הראשון, שגם היא חיה במשולש משלה, שהולך ונפרם. הכולל את יונתן בנה הקטן והביישן, ואת אליאב בעלה בנפרד. אנו צופים דרך עיניה של אריקה בנישואים המתפוררים שרעות מנסה לשווא לחזור ולהדביק. רעות מנסה לחלץ תובנה מהזוג שנחת אצלה במפתיע אבל אריקה מבהירה לה שהם לא דוגמה. לפני שהם הולכים יש תיאור יפה של הזוגיות שלהם.

"אריקה מפנה את מבטה אליו לרגע, וזה לא עוד המבט המצועף שנתנה בו קודם, כשישן, אלא קרן הרנטגן הדקדקנית של נשים נשואות, זו שבודקת אם הוא מסוגל לנהוג ומתי יהיה רעב. בשעות הערות כל הקסם נעלם."

בםרקים הבאים, מופיעים עוד משולשים רבים. אנו מתוודעים לאשתו של שפיצר ולבתו החיילת. לאמו המזדקנת, שעומדת למות ויש לה עוד חשבון אחרון עם המאהבת של בעלה שהייתה חברתו עוד לפני השואה ושהיה בטוח שאבדה לו. לרומן ששפיצר מנסה להחיות בינו לבין אריקה ועוד.

עוד תובנה מעניינת על חיי משפחה מצאתי במשולש של שפיצר, תמי אשתו ודורי בתם החיילת, אחת הדמויות האהובות עלי בספר. "תמי ושפיצר מחליפים מבטים. ההרכב המשולש שלהם, המצומצם, שהתגאו בו כל כך הרבה שנים, שדבקו בו… הפך בשנים האחרונות את פניו וקיבל צורה של חץ מחודד."

בפרק מצמיח שורשים, אחד היפים בספר, יש משולשים רבים. דור בתם של שפיצר ותמי, חוזרת לבסיס שלה בשבת, בעודה מהרהרת באפשרות שהיא בהיריון מבן זוגה. בבסיס יש לה מפקד שספק מקנא לה. היא משרתת במודיעין ומאזינה למבוקשים. היא לומדת לחבב את המודיע הפלשתינאי ואת אשתו ובתו הקטנה, ותוך כדי האזנה לשיחה בינו לבין אשתו בעודו מתקרב למכונית המתבררת כממולכדת היא שומעת את הפיצוץ המביא למותו.

"הם לא מספיקים להיפרד כשזה קורה. הרעש. רעש של שחור. של עשן, רעש של כלום גדול וכבד וסופי… היא שומעת צעקה אבל אולי זה בתוך הראש שלה. היא מורידה את האזניות ואשתו ממשיכה לצעוק את השם שלו. שוב. ושוב."

איזה מחיר משלמת דור על השיחה הזו? עד כמה ימשיך הפיצוץ להדהד בנפשה? לשאלות אלו אין פתרון בספר אבל הן ממשיכות להדהד בקריאה.

הפרק האחרון השביעי במספר, מחזיר אותנו לפתיחה. זהו סיפורו של בני, איש האקדמיה לשעבר, החוקר המוכשר, שהיום הוא איש מבוגר החולה בדמנציה. "לפעמים הוא שוכח מילים. או שמות של אנשים. אשתו מנסה להסתיר את זה ממנו, לעקוף את המילים האבודות בכל מיני הסברים ומילים נרדפות, אבל היא לא יכולה לעקוף את ההחמצה… הוא היה רוצה שתניח לו לנפשו. אבל עוד יותר הוא פוחד שכל כך תניח לו לנפשו, עד שתשאיר אותו לבד. לתמיד."

בעיקר שבר את לבי הסיום, העצוב מתוק. לאחר שאריקה חוזרת ומוצאת את בני בתוך הריסות חייו, הכול שבור במטבח, תרופות מפוזרות, אי אפשר להתעלם יותר מהמחלה, השותתפה הלא קרואה ולא רצויה בחייהם. אריקה מתיישבת מובסת לידו על רצפת חדר העבודה.

"הוא מרכין את ראשו על כתפה של אשתו, מניח לעצמו להישמט. היא מקבלת אותו אל חיקה. פניו מתלקחות תחת ידיה… כתמי ארגמן עולים בהן, מכסים על הכתם הכחול המביש, גולשים מטה אל צווארו. כמו מרבדי כלניות, כמו פריחה מאוחרת."

חיבורים רבים הרגשתי אל הספר היפה הזה. אל בני, אריקה, והמחלה. שהדהדו לי את אבי ואת אמי חולת הדמנציה, ואת הטיפול המסור של אבי בה.

אהבתי את דורי החיילת, וחשבתי על התפקיד הקשה שלה, הגדול מכפי כוחותיה, ועל ההשפעות שיהיו לו בהמשך חייה. מה שגרם לי לחשוב על בני החייל שרק התחיל עכשיו את שרותו, ואיזה מחיר ישלם הוא.

הספר עוסק בנושאים רבים השזורים כולם בחיינו כאן. שואה, צה"ל, קיבוצים, אקדמיה, דמנציה, משפחות ומערכות יחסים. תל אביב, ירושליים, קיבוץ בצפון ובסיס בדרום הכול כמדומה נמצא יחד וארוג לכדי אריג ססגוני במלאכת מחשבת של סופרת צעירה ומבטיחה.

אחד הספרים היפים שקראתי לאחרונה, ואם תרצו ספר ישראלי לקראת יום העצמאות  – ספר ביכורים מרשים, של סופרת מבטיחה, קראו את הספר היפה הזה.

כדי להכיר אותי יותר מזמינה אתכם לאתר החדש שלי – שלומית ליקה – ספר משלך. לליווי כתיבה, לעריכה לשונית וספרותית ולקידום ספרים ברשת.