כעורכת ספרותית וכבלוגרית אני מתלבטת אם יש דבר כזה כתיבה נשית? ערכתי כמה רומנים וספרי עיון של סופרות, עורכת דין ופסיכולוגית, ספרי עזרה עצמית ומדריך למתבגרות ונדמה לי שיש דבר כזה נקודת מבט נשית על העולם.
אני ממליצה פה על כמה סופרות וספרים, כל אחת ממקום אחר במעגל החיים הנשי.
מסעותי עם חמותי, מאירה ברנע גולדברג, כנרת זמורה-ביתן, 2018
הגיבורה: שירה בוכבינדר-רגב נמצאת במשבר. היא סופרת שספרה לא זוכה ביחסי ציבור עד שבטעות פרט לא נכון על עברה מתפרסם. היא בהיריון שלישי ולא רצוי מבעלה והגרוע ביותר דליה חמותה הבלתי נסבלת עוברת לגור איתם.
המשימה: לנסות לחיות בשלום עם חמותך, בעלך ועם עצמך.
ספר זה כמו שני ספריה הקודמים של מאירה ברנע-גולדברג, הוא ספר משעשע שמסתיר מאחוריו כאבים ומצבים מורכבים. לשירה יחסים מורכבים לא רק עם החמה שלה אלא בעיקר עם אמא שלה, גורו הרזיה מופרעת ובעקבות כך יחסים מסוכסכים עם הגוף שלה. אני חייבת לציין שזו מערכת היחסים שעניינה אותי במיוחד בספר. הגיבורה האמיתית היא הפרעת האכילה של שירה, שמנהלת את חייה. וגם את חיי נשים רבות נוספות. מאירה מעידה על עצמה שהיא מתעסקת באופן כפייתי במה שהיא אוכלת ובכמה שהיא שוקלת. והיה לה חשוב להציג את זה בספר, ולהציף את הנושא. היא מנסה להאיר את הנושא ומקווה לסביבה סובלנית יותר כלפי נשים, ללא הערות שיפוטיות מהחברה. ותאמינו לה, מספיק קשה לנו גם ככה.
שורה תחתונה: ספר המבוגרים הבשל ביותר של מאירה ברנע-גולדברג, עוסק בכתיבה שנונה וקלילה בגובה העיניים בנושאים מורכבים. דימוי עצמי, אהבה עצמית והחיים שלנו האמיתיים לעומת הרשתות החברתיות.
מיכאלה, מירה מגן, זמורה ביתן, 2018
הגיבורה: אני אוהבת מאוד את ספריה של מירה מגן, ועוקבת אחרי כתיבתה שנים רבות. לא פעם היא בוחרת בגיבורות מורכבות משולי החברה. הפעם אלו שתי גיבורות מיכאלה היפה והמושלמת עם חייה שלמראית עין אפשר לסמן בהם וי על הכול. קריירה כמטפלת זוגית, בעל מוצלח, ילדים, בית יפה ונוסף לכל היא פותחת בביתה 'הוסטל' משכנת שם את אחותה רונה, אלכוהוליסטית בגמילה שזה הצ'אנס האחרון שלה ואת אמה שהשתחררה מבית חולים לחולי נפש.
המשימה: להחזיק את עצמך ואת כל המשפחה, בלי לקרוס, ולגלות שאפשר גם לקרוס ולחבר את עצמך מחדש.
הן באו ממשפחה מפורקת, האם החלה ברומן עם אלוהים, האב בתגובה נטש ושתי הילדות נמסרו לחזקת הדודה, שלא הצליחה להתמודד עם רונה האחות הפרועה יותר והיא נמסרה לרשויות הרווחה.
כעת מיכאלה אחראית על רונה, היא מסדרת לה מקום עבודה אבל את רונה אי אפשר באמת "לסדר". היא דמות פרועה הנאמנה לעצמה. היא מוצאת סוג של נחמה ברומן עם בעל חנות ספרים שמגיע עם אשתו לטיפול אצל אחותה ומסתבר שגם מאחורי החזות המושלמת של אחותה מתגלים סדקים. יש מחיר לעמידה בכל החזיתות, ונראה שמיכאלה מתמוטטת בניסיונה לתפקד באופן מושלם, משהו חסר לה והיא מוצאת אותו מחוץ למשפחה.
שורה תחתונה: מירה מגן מעמידה מראה בפני המודל הנשי המושלם ה"וונדר וומן. לא קל להיות חיילת מצטיינת בשורות הבורגנות, המחיר על התעלמות מהתשוקות והעצמי הוא כבד, אבל גם לחיים נטולי קשרים ומשמעות יש מחיר. ספר נוקב, כתוב נפלא מספריה הטובים של מירה מגן.
שנת השועל, רות עפרוני, זמורה ביתן, 2018
הגיבורה: אישה שמרגישה שקיבלה את כל ההחלטות החשובות בחייה מוקדם מדי.
המשימה: לנסות לברוח ולהישאר, ללכת עם ולהרגיש בלי.
ספר ביכורים יפיפה שראשיתו בפוסטים של רות עפרוני. הוא מתחיל במפגש מקרי עם שועל בפרדס באחד מטיוליה הליליים של הגיבורה, וממשיך בנסיעה משפחתית לבוסטון לשנה. שם הולכים ונפרמים חייה, היא בוחנת את הקשר עם בעלה שמקורו באהבת ילדים, את האובדן של אחותה שנהרגה, את אימהותה. למעשה כמו במיכאלה, הנורמליות של הקיום הנשי על שלל פניו היא העומדת למבחן. כל כך הרבה תפקידים יש לנו, רעיות, אימהות, נשות מקצוע, בנות, אחיות חברות – ומה עם התשוקות והמאווים שלנו? הסיפורים קצרים אפיזודות בוחנת רות עפרוני את גבולות הנורמליות, ומחפשת אחר הסדקים שבה. כמו שבעלה אומר לה "היא רוצה ללכת עם להרגיש בלי".
הוא מבין אותה את תחושת ההחמצה שלה על שהתחתנו מוקדם, שהייתה לאם צעירה, שלא נסעה, התפרעה וחוותה. אבל כשהשיגעון "האחר" דופק באמת על דלת הבית, היא מבינה שהיא זמנה אותו ובמקום ללכת היא מתחילה לכתוב.
שורה תחתונה: במילות הסיום של הספר "אולי סיפור על אהבה", ספר מקסים לכל אישה וגם לגבר שרוצים לפעמים לעזוב את מה שהם אוהבים.
כמה קשה זה כבר יכול להיות, אליסון פרסון, תרגום: קטיה בנוביץ, זמורה ביתן, 2018
הגיבורה: וונדר וומן מתעייפת כבר בגיל 50.
המשימה: להמציא את עצמך מחדש בעולם שסוגד לצעירים, ולגלות על עצמך כמה דברים בדרך.
ספר ההמשך לרב המכר שהיה לסרט אין לי מושג איך היא עושה את זה, גם הספר המצחיק הזה, מכסה על נושאים מורכבים. גיבורה בשנות החמישים, בגילי פחות או יותר, עם נישואים משעממים, ילדים מתבגרים והורים מזדקנים. היא נאלצת לשקר לגבי גילה כדי לחזור לעבודה, ומתמודדת עם השינויים ההורמונליים של גיל המעבר.
סיפור על ניסיון למצוא איזון ועל הדרך למצוא את עצמךְ, מי את ומה את צריכה כדי להרגיש חיה בשעה שהתרגלת להעמיד את עצמך אחרונה בסדר העדיפויות. אני יכולה לספר לכם מהניסיון שלי ושל חברותי, קל זה לא, גם אני מתמודדת עם הורים מבוגרים ולא בריאים, עם מתבגר שנהיה חיל, ועם עסק עצמאי. מורכב, מאתגר ולא הייתי רוצה את זה אחרת.
שורה תחתונה: לאט לאט אנחנו כמו הגיבורה מבינות שנוכל לתמוך ולתת רק אם אנחנו נהיה מסופקות ומאושרות. הגיבורה בוחרת להתמודד עם אמיתות לא פשוטות בחייה, ולמרות שהספר הופך לטעמי לטיפה רומן רומנטי בסוף, הוא מעלה באומץ נושאים לא מדוברים, ביניהם השינויים הגופניים והנפשיים שעוברים על נשים בנות חמישים, ועושה זאת בהומור ובחמלה.
שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי, ג'ואנה קאנון, תרגם מאנגלית: שי סנדיק, תמי סנדיק, 2018
הגיבורה: גם בגיל שמונים פלוס החיים יכולים להפתיע.
המשימה: להצליח לסלוח ולקבל את עצמך כי אף פעם לא מאוחר מדי.
ולסיום ספר נפלא מבית היוצר של תמיר סנדיק לספרים משובחים, בתרגומו המצוין של שי סנדיק. זהו ספרה השני של ג'ואנה קאנון רופאה פסיכיאטרית אנגליה. אהבתי מאוד את ספרה הראשון הצרה עם עזים וכבשים וכתבתי עליו פוסט. גם הפעם זה ספר אנגלי מאוד ונראה שאין בעיה שאי אפשר לפתור עם ספל תה טוב. הפעם זירת התרחשות היא בית אבות, והגיבורים הם דיירי הבית והצוות המטפל. כמו באליזבט איננה הנהדר, גם פה יש מספרת בלתי מהימנה, ויש תעלומה מהעבר. התעלומה הבלשית מעניינת פחות והיא רק קולב לתלות עליו את מעשי הגיבורים הנהדרים פלורנס, אלזי וג'ק. ולגרום לנו להביט בחמלה על חיים פחות מדוברים ומושתקים חייהם של בני השמונים פלוס, השקופים בעינינו בדרך כלל.
הרומן הנהדר הזה מדבר על חברות ועל זיכרונות, על מה שיש ועל מה שאין. בגיל שבו כבר כמעט אין מה לשנות בעיקר את נקודת המבט ואת הסיפור שאנו מספרים על עצמנו. על האפשרות לראות את עצמנו באור חדש ולסלוח לעצמנו גם בשנותינו המאוחרות. אהבתי מאוד את הספר וכמו באליזבט איננה ובספרים נוספים העוסקים בדמנציה חשד לשיטיון או בבקשה תשגיחו על אמא הרגשתי שקיבלתי מתנה יקרת ערך אפשרות להצצה לעולמה של אמי.
שורה תחתונה: ספר אמיץ המאיר חיים שאנו מעדיפים לא להביט בהם, ובאורו אנו מוצאים כמו גיבורת הספר שהם חיים יוצאי דופן ובעלי משמעות.
תענוג תמיד לקרוא מה שיש לך לומר על ספרים.
תודה על ההמלצות
(משמח אותי לדעת ששניים מתוכם היו 100% הצלחה שלי בבחירת מתנת יום ההולדת שלך) ?
איזה כיף לשמוע, ושניהם באמת ספרים נהדרים תודה
נהניתי לקרוא את המלצותיך
תודה
שלומית, פוסט נהדר וחכם עם זווית ראייה המאירה 'כתיבה נשית'. משתפת אותו בדף של ספריית קיבוץ הזורע אותה אני מנהלת.
איזה כבוד
תודה על הבחירה וההמלצות, אחפש את הספרים בשבוע הספר ובכלל.
אם פעם טענו (גברים?) שנשים כותבות ספרים (ובלוגים) על נושאים ביתיים, "קטנים", ולא "חשובים", היום יש הרבה יותר מקום לסיפורים של נשים על חייהן ותחומי העניין שלהן. זה בלט מאוד בטקס גלובוס הזהב האחרון, ביצירות שזכו בפרסים ובנאומים של ריס וויתרספון ואופרה ווינפרי.
תודה, את צודקת ככל שיש יותר נשים במוקדינהכוח וקבלת ההחלטות, יש יותר מקום לסיפורים שלנו
המלצות מאוד מעניינות ומגוונות. מכניסה כמה מהן לרשימת הספריה/שבוע הספר שלי.
תודה, אם יש לך עוד המלצות אשמח לקרוא
יופי של סקירה, שלומית
.
בתקופה שהכרנו בכלל לא קראתי ספרים, מרוב עומס בחיים. בזכותך חזרתי אז לקרוא, אבל החיים שוב מפריעים.
אם הייתי קוראת ספרים הייתי בוחרת, מכל ההמלצות שלך, את אלזי ואת שנת השועל
.
בעניין ספרות נשים
יש ז'אנר גדול מאוד שנקרא 'ספרי בנות'
Chick Lit
מדובר בדרך כלל בספרות קלילה ופחות קאנונית
אבל זה די מצחיק, כי רוב קוראי הספרים בארץ ובעולם הן קוראות, שקוראות הכול
יופי של פוסט. על שנת השועל חלמתי כבר כמה זמן. נתת לי push?
מעניין מה תחשבי עליו הוא מאוד מיוחד
סקירה מעניינת
לא קראתי אף אחד מהם
איך את עושה את זה?
אני קוראת מהר, וכל ערב. והייתי חולה שבוע בתחילת החודש ורק קראתי…
[…] עוד ספרים של תמי סנדיק שהמלצתי עליהם: אליזבט איננה, הצרה עם עיזים וכבשים, שיר לאיזי ברדלי, שלושה דברים שלא ידעתם על אלזי […]
[…] עוד ספרים של תמיר סנדיק שהמלצתי עליהם: אליזבט איננה, הצרה עם עיזים וכבשים, שיר לאיזי ברדלי, שלושה דברים שלא ידעתם על אלזי […]