בראש השנה העברית ממליצה על ספרים שלנו מכאן. שניים מהם ספרי ביכורים של קולות מרשימים ומעניינים של שתי סופרות צעירות. ושניים אחרים של סופרים מנוסים יותר המשותף להם מלבד זה שקראתי, אהבתי ואני ממליצה הוא העיסוק המשותף בזיכרון, זהות, אבדן, תשוקה ואיך לא – אהבה.
מנגד, מאת ורד קלנר, זמורה ביתן, 2018
שום דבר בספר הזה אינו מרמז על כך שזהו ספר ביכורים. אהבתי את הפתיחה שבה יעל מבלה לבד בניו-יורק בליל הסדר, אולי החג המזוהה ביותר עם המשפחתיות ואוכלת לבדה סיר פסטה.
יעל שוסטר רוצה להמציא את עצמה מחדש. היא רוצה להתרחק מהכוך בנחלאות שעליו היא משלמת מחיר מופקע, מהתואר נטול ההדר שהיא לא מצליחה להשלים, ממשקולות העבר, מעינה הצופייה תמיד של אמא שלה ומאלוהים. האמת שהזדהיתי איתה מיד בהתחלה, גם אני למדתי בירושלים, סבלתי בה מבדידות והתקשתי לסיים את התואר. בניגוד ליעל אני פשוט חזרתי לתל-אביב האהובה עליי ולא עזבתי אותה מאז, ועברתי מהיסטוריה לטלוויזיה ולספרים.
יעל החליטה לברוח לתפוח הגדול, היא חלמה שהיא תכבוש את העיר, תגור עם שותף על גדת סנטרל פארק, והחיים שלה ייראו פחות כמו טרגדיה יוונית ויותר כמו פרק של "חברים". רק שזה לא מה שקרה בדיוק. היא בעיקר מטפלת בילדיהם של זוג יהודים עשיר.הספר נע בין הזמנים וחוזר לילדותה בירושלים ואל האסון שחילק את חייה, בסופו יש חמלה והתפייסות מאוחרת שאולי תאפשר לה לחיות את החיים שתרצה באמת. ולא רק להגיב לעברה הכואב.
זהו רומן חניכה והתבגרות, עדין ויפה וחכם. אהבתי מאוד.
אולי בחיים אחרים, מיכל צינמון פירון, מודן, 2018
לכאורה נראה שכבר קראתי ספרים העוסקים בנושא של איבוד זיכרון והשלכותיו. ספרה של ניקול קראוס איש אחד נכנס לחדר, ומה שאליס שכחה של ליאן מוריארטי. אבל בכך מסתיים הדמיון והספר מפתיע בכמה פיתולי עלילה בלתי צפויים.
גם בספר זה כשאיילת שבה להכרתה לאחר שנפגעה בתאונה, היא לא מבינה איפה נמצא צחי, בן זוגה האהוב ומדוע הוא איננו לצידה. זיכרון עשר השנים האחרונות לחייה אבד, והקרובים לה – אימה, אחיה וחברתה הטובה – אינם מספקים הסברים. וצחי לא בא לבקר, לא עונה כשאיילת מתקשרת אליו, וגם כשהיא מופיעה על סף דלתו הוא עוין וקר. איילת מנסה לחזור לחייה ולעבודתה ומתאהבת מחדש, אבל הסודות מעברה הנשכח מאיימים לפרום את החיים החדשים שרקמה.
יותר מכל עוסק הספר בסודות ושקרים. מה מסתירים ממנה כולם כולל הגבר שבו התאהבה, והאם עדיף לא לדעת או להתעמת עם המציאות ועם הכאב?
לספר תשובה משלו שאהבתי מאוד והסכמתי איתה. אהבתי גם את הדרך החכמה שבה הסופרת משחקת עם המידע ועם ההסתרה, ובונה את המתח.
הכתיבה הייתה תמיד חלק מחייה של מיכל צינמון–פירון, דוקטור לביולוגיה בהכשרתה. היא מתגוררת בהרצליה עם בן זוגה, שלושת ילדיהם וארבעה חתולים.
נפגשתי עם מיכל לשיחה ובקרוב יעלה פוסט עם הריאיון. ממליצה עליו לראש השנה, ספר ביכורים בשל ומרגש העוסק במקומם של הזיכרון, הזהות, קרבה וחמלה.
גבר, אישה ציפור, איריס אליה כהן, ידיעות ספרים, 2018
הגעתי לספר הזה לאחר שקראתי את ספריה של איריס אליה כהן, ממכתוב הנהדר החושני שעוסק גם הוא בשאלות של זהות ושל האחר המזרחי והערבי, דרך דושינקא נשמה בו האחר הם בני העלייה הרוסית, וכלה בגלבי העוסק בחטיפת ילדי תימן. אהבתי מאוד את שני ספרי השירה שלה שחרחורת ופלא הנפלא. והייתי גם בהופעה נהדרת בעקבות פלא. כך שאני אוהבת ועוקבת אחר יצירתה מההתחלה. פלא אפשר לי ראייה חומלת, מלאת הומור ומפוכחת גם על הלידה שלי שהייתה, ארוכה, כואבת, קשה ומלאת התערבויות.
גבר אישה ציפור הוא סיפור על אהבה, אהבת ילדות שהייתה לאהבה בוגרת מלאת דרמות. זהו סיפור אהבתם של דליה ויואל, המשתרע על פני שלושה עשורים ומתרחש בצמתים שונים על ציר חייהם: בילדותם, על גדות בריכה טבעית, שדות שלף ובתי כפר חד־קומתיים; כנער ונערה, למרגלות בניין רב־קומות בעיר הגדולה; וכאנשים בוגרים, במסדרונות ההוצאה לאור, כשדליה היא סופרת בראשית דרכה ויואל כבר היסטוריון מבטיח. בפעם הזאת, כך נראה, יצליחו סוף־סוף לממש את אהבתם. האומנם? היֵלכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?
כמו במכתוב גם פה מפליאה אליה כהן בתיאורי אהבה והתשוקה מהיפים בשפה העברית. זו אהבה מיתית גדולה מהחיים שהזכירה לי את תרה של צרויה שלו ואת שאהבה נפשי של גייל הראבן. גם גיבורת שאהבה נפשי ממשיכה באהבתה לאורך שנים, נדמה שהיא טבועה כולה בחותמה ואינה מדמיינת חיים אחרים בלעדיה. קנו אותו ותתחילו שנה של אהבה.
המנהרה, אברהם ב. יהושע, הקיבוץ המאוחד | 2018
באמת שאין צורך להכיר לקהל הישראלי את א.ב. יהושע, אני עוד למדתי את המאהב בתיכון ונדמה לי שהוא היה המפגש הראשון שלי בספרות עם האחר הערבי. אהבתי גם את מר מאני, המסע אל תום האלף ואת חסד ספרדי.
הפעם זהו ספר אישי מאוד, הגיבור צבי לוריא, מהנדס דרכים בפנסיה בן 72, מתחיל לשכוח שמות פרטיים ולסבול מתקלות זיכרון נוספות ומבלבול. ספרים רבים נכתבו על נושא זה ועוד ייכתבו. לי יש עניין אישי בנושא כי גם אמי מורה לספרות, תנך ולשון ומחנכת לשעבר הולכת וכבה כבר כשש שנים. קראתי את בבקשה תשגיחו על אמא, המדונות מלנינגרד, קראוון בשניים וכמובן את אליזבט איננה המופלא ואת שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי והאהוב עליי מכולם חשד לשיטיון של מאיה ארד. בכל קריאה ניסיתי להבין ולקבל הצצה אולי מפתח לעולמה של אמי.
צבי מקעקע על זרועו את הקוד למכונית, הוא ואשתו מנסים לעצור את מה שאי אפשר. מערכת היחסים ביניהם מרגשת, היא הזכירה לי מערכת יחסים אחרת משבע דרכים לאיבוד שהמלצתי עליו וגם בו אחד הגיבורים הולך ומאבד את זכרונו. אהבתי פחות את מערכת היחסים עם הפלשתינאים וכל הסימבוליות הכרוכה בכך. בשבילי זהו ספר על איש אהוב שהולך ומאבד אחיזה במציאות עד ששוב רק האהבה נשארת.
שתהיה שנה טובה, שנה של אהבה.
להמלצות נוספות, להכיר אותי ואת עבודתי כעורכת ספרים מוזמנים לאתר שלי – שלומית ליקה ספר משלך
[…] לינק לקריאה […]