ספרי ילדים מלאי הומור וצבע להתחלה טובה של השנה

אין דבר שמשמח אותי יותר מספר ילדים טוב. ולקראת החג אני רוצה להמליץ על לא פחות מחמישה. מתנות שכיף לתת וכיף לקבל. הקראתי אותם לאחיינים הפרטיים שלי אוריה שהיא תיכף בת חמש ועלתה לגן חובה, וללי החמוד בן השלוש וחצי שממשיך בגן הפרטי וגם הם נהנו מאוד.

הראשון הוא כבר ספרה השלישי של הסופרת המוכשרת עדי זליכוב רלוי, שאהבתי את שני ספריה הקודמים וילדג היה לאחד הספרים האהובים על אוריה.

חור בספינה, כתבה: עדי זליכוב רלוי, איירה: שירז פומן, ידיעות ספרים, 2018

הפעם הסיפור הוא על ספינה ובה עשרה מלחים שהתעוררו לחיים באיוריה המקסימים של שירז פומן. נראה שלעדי ולי יש אהבה משותפת הים.

האיורים תופשים את חלקו הגדול של העמוד והזכירו לי סגנון איור יפני, והטקסט מופיע בבוקסה קטנה בשוליים. וכמו תמיד שפתה של עדי מתנגנת ומזכירה לי את אלתרמן ואת מרים ילן שטקליס עם שירי הילדים המתנגנים שלהם. אפשר ממש לשמוע את המקצב בזמן ההקראה. הספר הזכיר לי את שיר הילדים הקלאסי, של לאה גולדברג, שיר ההפלגה

 

גם חור בספינה פותח במילים

"היה היתה ספינה גדולה,

תרנים לה בשורה,

שבעת ימים חצתה ביעף בקור ובסערה."

אני אוהבת מאוד את השימוש בשפה גבוהה, שגורם לילדים לשאול ולהעשיר את אוצר המילים שלהם.

הכפולה הראשונה מאוירת על ריבועים שנראים כמו אטלס ועליהם עננים אנושיים וברקים. העננים נושבים רוח חזקה הגורמת לגלים גבוהים עליהם מתנודדת האונייה. בהמשך אנחנו זוכים להכיר את עשרת המלחים ואת תפקידיהם בספינה כשכל אחד מאויר בהומור ובפרטים רבים. אנחנו מלווים אותם לאורך היום, עד שהם רואים ממרחק יבשה. המלח הדיג מחליט ליזום וקודח חור בספינה כדי לדוג דגים. המלחים האחרים מתלהבים פחות. בסופו של דבר הבעיה נפתרת עם הרבה רצון טוב וערבות הדדית. טוב שזה סיפור לילדים כי במציאות נראה לי שהיו זורקים את הדיג לים. וברוח החג כל ישראל ערבים זה לזה.

יש משהו קלאסי בכתיבה של עדי זליכוב רלוי ועם איוריה היפים של שירן פומן, זו מתנה נהדרת לקטנטנים, שגם מבוגרים יהנו ממנה מאוד.

*

הספר השני הוא של צמד מוכר ואהוב בעולם ספרי הילדים בארץ ובעולם. כל כך אהבתי להקריא למיכאל את טרופותי המשעשע, טרמפ על מטאטא.  כעת יצא ספר נוסף של הסופרת ג'וליה דונלדסון והמאייר אקסל שפלר כמו תמיד בתרגומה המצוין של רמונה דינור שתרגמה את ספריהם הקודמים ועושה זאת גם הפעם בכישרון רב, ובשמירה על המקצב. היא מזכירה לי את תרגומיה הנפלאים של לאה נאור לספרי ד"ר סוס שמיכי אהב והוא שומר עד היום את כל ספריו, והאחיינים שלי אוהבים גם את חתול תעלול ומתחילים לגלות את האחרים עכשיו.

זהו למעשה ספרם הראשון –

מר לי וצר לי, ג'וליה דונלדסון אייר: אקסל שפלר, תרגמה: רמונה די נור, מודן הוצאה לאור, 2018

כבר בהתחלה הסיפור נשמע מוכר, מצאתי ברשת שזהו סיפור חסידי פופולארי, שלמעשה נותן דוגמה לפסוק המוכר מפרקי אבות "איזהו עשיר השמח בחלקו". באגדה החסידית זו העני הוא זה שאין לו מקום בבית הצפוף עם אשתו והילדים והרב מציע להם להכניס כל שבוע עז, לאחר שהעני מתלונן עליהן הוא מציע לו להוציא אותן מהבית ומובן שאז הבית מרווח.

בסיפור של ג'וליה דונלדסון זו זקנה אחת הפונה לחכם הכפר באותה טענה והוא מציע לה להכניס כל פעם חיה אחרת, אפילו רחמנא ליצלן חזיר. קודם כנראה לפי הגודל נכנסת התרנגולת, אחריה העז, החזיר ובסוף הפרה. ואז כמובן מציע לה החכם לשחרר את כולם.

ולסיום היא מודה לו

"תודה, היא אמרה, "איש חכם ויקר.

"הבית עכשיו לא צפוף ולא צר.

אין צרך לרטון, אין צורך לנהום.

יש לי בבית שפע מקום."

וכך גם הזקנה הכפרית וחכם הכפר הזקן לומדים  את האמת הפשוטה שעליהם לאהוב את מה שיש.

*

ועכשיו נעבור לסדרת ספרים בשם "הספרייה שלי" הסדרה החדשה של הוצאת טל מאי, המיועדת לילדים המתחילים את הקריאה, או בשם היפה ספרי ראשית קריאה. אך בניגוד לדנה קמה דמה מאלפוני הם מבקשים להיות יותר מספר לימוד. כמו ספרי ד"ר סוס שהזכרתי כבר הם מבקשים קודם לספר סיפור, סיפור בציור ובמילים. לטעמי הם עומדים בכך יפה. הספרים מעוצבים נפלא ויפים להפליא. לכל אחד צבע חזק וברור, צהוב, ירקרק ותכלת.

הספרים מיועדים לילדים מגיל חמש-שמונה.

אבא, אתה עוד אוהב אותי? מאת: מירב משולם-לוי, איורים: אביאל בסיל, טל מאי, ידיעות ספרים, 2018

סיפור חמוד על אבא מכיל וסבלני, שמקבל את תעלוליה של בתו השובבה ומלאת הדמיון. האיורים שאביאל בסיל המוכשר נפלאים וכמו בפיקצ'ר בוק ממלאים גם הם כמעט את כל כפולת העמודים ומוסיפים עוד מידע משעשע ומפורט לטקסט. אבא הופך לטיפה מיואש מהרפתקה להרפתקה ומצליח לא לכעוס בכלל מה שהופך אותו לטעמי לטיפה בלתי מציאותי. בסוף בכל זאת הוא נהיה אנושי כשהוא אומר לבתו שהוא אוהב אותה גם כשהיא יושבת בשקט…

מה שעוד מצא חן בעיניי היא הדרך האגבית שבה יש בספר אבא וילדה שובבה ולא ילד שובב עם אמא דאגנית כמיטב הסטריאוטיפים שהתרגלנו אליהם בספרי ילדים.

*

הבית שלי, מאת: מאירה פירון, איורים: ענת פריאל, טל מאי, ידיעות ספרים, 2018

הפעם גיבורי הספר הם אח ואחות, שרבים כמו בכל משפחה נורמלית. אלי הקטנה מחקה את אחיה ומציקה לו. הספר קולט יפה את נטיית הילדים לחיות ברגע, רגע אחד שניהם בוכים וברגע השני הם רצים לאכול ספגטי בארוחת ערב משפחתית. ספר מחמם לב.

שוב אהבתי את האיורים המתוקים מצד אחד ומצד שני יש בהם נורמליות מרעננת. הילד מרכיב משקפיים וכך גם אמו ואביו ואף אחד מהם הוא לא דוגמן ולא עומד בסטנדרטים של מודל היופי. פשוט משפחה שהילדים רבים ומשלימים ואוכלים ספגטי לארוחת ערב. בדיוק כמו שהיה אצלנו בבת ים, אני ואחותי רבנו ואהבנו, בצוהריים אכלנו כולנו ספגטי ברוטב עגבניות ושניצל, שאת טעמיהם הפשוטים והאהובים ניסיתי לשחזר בארוחות הצוהריים של מיכאל.

*

לא תמצאו אותי, כתבה ואיירה: תמר הוכשטטר, הוצאת טל מאי ידיעות ספרים, 2018

ספר זה יוצא מהספרה המשפחתית ויש בו יותר דמיון ומעט פנטזיה, הוא נועז ואמיץ יותר מהספרים הקודמים. קרני כמו האריה והג'ירפה במיץ פטל לא טובה במחבואים. למרות זאת או דווקא בגלל זה היא מבקשת לחגוג את יום הולדת שש במשחק מחבואים, אבל היא לא מסתפקת בלהזמין את חבריה. היא רוצה שכולם ישחקו במשחק שלה. היא הנסיכה וכל תושבי הממלכה מוזמנים. פה הספר עושה קפיצה קטנה ומשחק בין סיפור ריאליסטי לסיפור אגדה בדיוק כמו החשיבה הילדית. ובאמת בסוף רק אותה לא מוצאים. ההורים כבר מודאגים וקרני כמו החברים של ברל'ה מפתיעה את כולם במסיבה שלה.

הספר חושף פנטזיה של כולנו להיעלם מדי פעם גם לאנשים שאוהבים ואוהבים עלינו, ובדיוק כשאנו רואים כמה אוהבים אותנו ודואגים לנו לחזור. יש בדיקה של האהבה ההורית כמו בספר הראשון שבו שואלת הילדה את אבא שלה "אבא אתה עוד אוהב אותי?"

הספר מאויר נהדר, ובכלל לכל הסדרה יש קו צבעוני נהדר, בסוף כל ספר יש עמוד ובו מספר המילים שנקראו וסימן קריאה המסמן את המספר.

סדרה נהדרת, מחכה לבאים. נהניתי מאוד לכתוב את הפוסט, מקווה שתיהנו לקרוא עם הילדים וגם לבד.

שתהיה שנה טובה, עם הרבה אהבה וספרים טובים.