מהו המרחק הנכון ממה שאנחנו אוהבים? על ספרה של חגית פולק תמיד בזמן

תמיד בזמן, חגית פולק, עריכה: נוית בראל, ידיעות ספרים

 

 

ספר נפלא, ואהבתי גם את עיצוב הכריכה שמתאים מאוד לספר, והוא שגרם לי להרים אותו מבין ערימת הספרים החדשים שיצאו לאור בתחילת השנה.

ספר ישראלי חדש זו תמיד חגיגה. אהבתי מאוד את תמיד בזמן, רומן מרשים שקשה להאמין שהוא יצירת ביכורים, הנע בין יפן לישראל. נטע מטיילת במזרח ומגיעה ליפן, שם היא פוגשת בקיושי, רופא יפני והם הופכים לזוג. הספר מחולק לפרקים ובהם גם קולה של אמה של נטע, נעמה, אחותה המתגעגעת נועה, אביה יורם, וסבה וסבתה הכותבים מהעמק, סבא יצחק עם העברית הנפלאה שלו וסבתה רבקה שמתמודדת עם אובדן בנה.

אהבתי מאוד את הספר כקוראת וגם כעורכת ספרים, עניינה אותי הבחירה במבנה המורכב, והיכולת לכתוב בקולות שונים ומובחנים, ונפגשתי עם חגית פולק לשיחה.

כרטיס ביקור

חגית פולק היא ביבליותרפיסטית, מטפלת, מרצה ומדריכה. מנחה קבוצות טיפול וקבוצות כתיבה.

אימא לשני בנים, המתגוררת בקרית טבעון.

בדרך כלל רוב הסופרים והסופרות שאני מראיינת היו ילדים קוראים וילדות קוראות, האם גם את היית ילדה כזו?

"קריאה הייתה תמיד חלק מהחיים שלי," מספרת פולק, "ידעתי ספרים שלמים בעל פה. עוד לפני שידעתי לקרוא. אני מאמינה מאוד בחוויית ההקראה ובאינטימיות שלה."

מה זו בעצם ביבליותרפיה?

זוהי שפה טיפולית, אני קודם כול מטפלת, בתהליכים של כתיבה ושל קריאה. אני בוחרת תמות שיהיו רלוונטיות עבור המטופלים שלי, ומשתמשת בספרים ובשירים בעבודה הטיפולית. הטקסט הוא חלק מהטיפול. למדתי פסיכולוגיה והיה לי ברור שזה הבית שלי ביבליותרפיה.

על הספר – ספר מסע שהוא גם רומן חניכה – התבגרות

מה הרגע שהביא לכתיבה של הספר?

כילדה לא כתבתי, התחלתי לכתוב בגיל ההתבגרות בעיקר שירים, כתבתי יומנים ומכתבים.

יותר מעשרים וחמש שנים אני כותבת כתיבה טיפולית, וכתיבה בעולם האקדמאי. כשסיימתי לכתוב את הדוקטורט, שעסק בסיפורי חיים של נשים, הבנתי שמה שאני רוצה באמת זה לכתוב סיפור. לילה אחד חלמתי את הסצנה הראשונה, בחורה צעירה שהולכת לאיבוד ביפן, התעוררתי והתחלתי לכתוב. כתבתי בלי לדעת מה הולך לקרות.

עד כמה הספר אוטוביוגרפי?

לאחר הצבא פולק נסעה למזרח, והייתה גם ביפן. היא כתבה כמעט כל יום הביתה, וחיכו לה עשרות מכתבים מהארץ. זו חוויה אותנטית. היא הרגישה שהיא לומדת על בני משפחתה ועל החברים דרך המרחק. המרחק הוא מעין דמות בספר, יש רשומון של נקודות מבט. מה קורה לכל המשפחה שמנהלת יחסים מרחוק. במיוחד לאם נעמה, שקשורה יותר לנטע, הבת הבכורה, וכעת נוצרת לה הזדמנות לבלות יותר עם נעה הצעירה. נעה ונטע קשורות מאוד, פתאום כשהן רחוקות יש הזדמנות להכניס מישהו נוסף. נטע מכירה את קיושי וגם נעה מתאהבת.

 לספר יש מבנה מורכב, מכתבים, גוף ראשון, גוף שלישי מדוע בחרת בו?

הספר מתחיל מנטע, אבל זה לא רק הסיפור שלה. זו בעצם סאגה משפחתית, שמתבוננת על  נטע במסע שלה בין נערה לאישה. נטע יוצרת את המרחק והספר מנסה לענות על השאלה, מה קורה לכל המשפחה בעקבות ההתרחקות של נטע? וכמובן מה קורה לנטע? כשהם כותבים לנטע מכתבים, אנחנו לומדים עליהם, דרך העיניים שלה.

סבא יצחק, שבספר אנחנו מכירים מהמכתבים הנפלאים שנטע מקבלת  ממנו, הוא בעצם לפי חגית פולק, מבוסס על אביה. "ככה אבא שלי מדבר וכותב". הטבע, מאוד נוכח בספר. "גדלתי בקריית אונו והטבע היה מאוד נוכח בחיים שלנו. היום אנחנו גרים בטבעון מקום מקסים," מהחלון היא רואה את העמק ואת הכרמל.

מה שאני אהבתי במכתבים, בין השאר, הוא שהסבא מציין את התאריך ומונה את הזמן. אולי כי הוא מבוגר, האיש הזקן והחכם שיודע שהדברים מגיעים בזמן, מחזיק את הסיפור של הטבע, את הסיפור של הזוגיות, ואת השאלה הגדולה –  איך שומרים על האהבה לאורך זמן? יש לו תפקיד חשוב בתהליך הגדילה של נטע. יש בספר הרבה משולשים של קשרים.  מה שמעניין את הסופרת  היא ההתבוננות על מערכות יחסים.

על המרחק הנכון

תמונת המראה של המשפחה בארץ, החמה והקרובה היא המשפחה היפנית. נטע נתקלת בקור יפני, בעיקר מצד אמו של קיושי. מצד אחד היא מתגעגעת לחום הישראלי, מצד שני החיים בקומונה הישראלית בעיר היפנית דביקים.

נטע מחפשת את המרחק הנכון, מהמשפחה, מהחברים, מקיושי. המנעד שבין מרחק לקרבה נפשית וגיאוגרפית. יפן מערערת אותה, זו תרבות זרה שאי אפשר לדעת איך להרגיש שם בבית. זה קשה אבל משהו שם קוסם לה.

 

צילום – הדס לוסטמן

זוגיות

הזוגיות הזו בין גבר יפני לאישה ישראלית, היא מוקצנת, אולי כל זוגיות היא כזו. כל אחד מגיע לזוגיות מתוך משפחה, שהיא תת תרבות משל עצמה, עם שפה משלה ועם קודים פנימיים. בספר קיימת התבוננות על מערכות יחסים רבות,  ואנו מגלים יחד איתם כי יש זרות גם באינטימיות.

מה מחבר בינם ומה מפריד? האם זה חשוב לדעת מה זה מסע מים לים? מה חשוב במערכות יחסים? מה מאפשר לעבוד ולא?

השפה היא בעצמה דמות בספר

השפה היא גיבורה בספר, לכל אחד יש שפה משלו, המשפחה של נטע, היא משפחה שהשפה חשובה מאוד בה, כולם משחקים עם מילים. השפה היא עוגן. המכתבים מאפשרים להעביר את השפה של כל אחד. הילדות משחקות עם השפה. נעמה בורחת למילים כדי להתקרקע.

מיניות שהיא חלק ממערכות היחסים

יש תיאורי מיניות נפלאים בספר, מהיפים שקראתי בעברית. לחגית פולק היה חשוב מאוד להעביר את הפן הזה במערכת היחסים. הקשר של נטע וקיושי הוא גופני מאוד, הם מדברים באמצעות הגוף. פולק טוענת שהיא לא יכולה לכתוב בצורה אמינה על דמות בלי לספר על המיניות שלה. אחרת זה לא אמין. לא שלם.

איך זה לשכב עם יפני? רונה חברתה של נטע שואלת אותה.

הספר מתרחש בתחילת שנות התישעים, כשמיניות הייתה פחות מדוברת בארץ, חגית פולק כתבה על זה מאמר מעניין שהתפרסם במאקו, מוזמנים לקרוא אותו כאן.

היום  מתעסקים לא מעט בסקס בתרבות ובתקשורת, אולם פחות מדי בשיחות עם אנשים קרובים וחבל. חשוב לדבר על מיניות ברמה מותאמת. ביפן כבר בשנות התישעים יש סצנת של דראג, הומואים ולסביות, מה שבארץ עוד לא היה. שם היה לזה מקום.

עד כמה השפיעה העבודה שלך כביבליותרפית על הספר?

הספר נכתב מתוך אמת רגשית, פנימית. אנחנו מאמינים שכל מה שקורה בספר יכול היה לקרות. הכותבת נמצאת בכל הדמויות בספר. גם היותה מטפלת נמצא שם באיזשהו אופן.

גם יגאל, אחיה של נעמה שנהרג בשירותו הצבאי, הוא דמות בספר, כולם מתגעגעים אליו, ההעדר מאוד נוכח, במיוחד אצל רבקה הסבתא, אמו של יגאל, שהיא הדמות שמכנסת ואוספת את המשפחה, גם אצל נעמה, אחותו, ההעדר מאוד נוכח. האובדן הוא אירוע מכונן במשפחה הזו, שהיא משפחה קטנה מאוד, והקשרים בה קרובים על פני כל שלושת הדורות, האובדן זו נקודה קריטית בזמן שיצרה קרבה, לא לאבד את מה שיש.

*****

ספר נפלא, מורכב, עדין ומלא תשוקה. על יפן, ועל ישראל, על אהבה, ועל שפה, על זיכרון ועל אובדן, ובעיקר על המרחק הנכון ממה וממי שאנחנו אוהבים..

אני אהבתי מאוד, מחכה לספר הבא, ששמחתי לשמוע שהוא כבר נכתב.