נפגשתי עם נירית הלבני שערכתי עריכה ספרותית את ספרה השני, "מאחורי כל זה", לשיחה. אהבתי מאוד את ספרה הראשון, "ראי אדמה" שזכה להמלצות נהדרות, בין השאר מיעל כרמי, מרצה על כתיבה ועורכת סדנאות, ומאוד שמחתי כשפנתה אלי לעריכת ספרה השני.
הלבני, שעוסקת בתחום משאבי אנוש בחברת שילוט שהוקמה על ידי בעלה, נולדה לפני חמישים וארבע שנים בקיבוץ מנרה. לאחר שעזבה את הקיבוץ למדה ספרות, לימדה באוניברסיטה הפתוחה והייתה עוזרת מחקר.
פתחתי בשאלה שאני אוהבת לשאול כותבים,
היית ילדה קוראת?
"גדלתי בבית מלא בספרים ומגיל צעיר מאוד קראתי המון", היא מספרת. "הספרנית בקיבוץ ידעה שביום שישי, כשכל הילדים בקיבוץ מקבלים ספר אחד, אני מקבלת שלושה. אמא שלי הייתה מורה לספרות ותנ"ך ורצתה שאלך בעקבותיה. בשלב מסוים מצאתי את עצמי מלמדת מבוגרים, אבל זה לא היה הייעוד שלי, אלא הכתיבה".
איך הגעת אל הכתיבה?
"בשנת 2005, כשהילדים שלי גדלו, נרשמתי לסדנת כתיבה בבית אריאלה. התחלתי אצל דורית זילברמן ואחר כך המשכתי לסדנה עם יהודית קציר ואלכס אפשטיין ולבסוף סדנת מתקדמים עם חיים באר. שם התחלתי לכתוב המון סיפורים קצרים והעליתי אותם לבלוג".
איך החלטת מתי לפרסם?
"דורית זילברמן אמרה לנו כבר בשיעור הראשון שאין דבר כזה 'לכתוב למגירה' ולכן כמו שעמוס עוז אומר התחלתי 'לשחרר את היד הכותבת'. שלחתי סיפור קצר בשם 'החוצה' לתחרות של סטימצקי והוא עלה לגמר מתוך אלפי סיפורים. זו הייתה ללא ספק אבן דרך בכתיבה שלי כי קיבלתי הכרה בכישרון שלי".
הספר הראשון שלה ("ראי אדמה") עוסק בנחלה משפחתית במושב שהפכה למוקד מריבה בין אחים אחרי שהאב מחליט להוריש אותה לבנו. הבת אינה מקבלת את החלטת האב ומנתקת את יחסיה עם משפחתה למשך שנים ארוכות.
הספר השני הוא ספר מסע, הוא מפגיש את גיורא החקלאי מגדל התפוחים, איש מבוגר יחסית המגלה שהוא חולה ומחליט לצאת למסע בשביל ישראל, עם עמיחי, בחור צעיר לאחר צבא, דתי שיוצא מסיבותיו הוא למסע בשביל ישראל.
איך נולד הספר "מאחורי כל זה"?
"הספר", מספרת הלבני, "נולד מתוך רצון שלי לכתוב סיפור מסע, בעקבות ההליכה שלי בשביל ישראל. בהתחלה הוצאתי לשביל דמויות אחרות אבל הן לא הצליחו לסקרן ולרגש אותי ואז הגעתי אל גיורא ואל עמיחי. אחד עניין אותי בגלל המחלה שלו והשני בגלל שבא ממגזר שסיקרן אותי.
ומה קרה לאחר סיום הכתיבה?
"נתתי אותו לכמה קוראים, מה שנקרא היום "קוראי בתא" (קוראים הקוראים את הספר לפני שיצא לאור, לפעמים אפילו לפני עריכה ומעירים הערות). מהתגובות שלהם עלה שהספר אינו מגובש מספיק. הבנתי שאני צריכה עריכה ספרותית, כי לא ידעתי מה לעשות עם ההערות. התייעצתי עם יעל כרמי, חברה ובלוגרית, שכותבת גם על ספרים, והיא המליצה לי על העורכת הספרותית שלומית ליקה, וככה התחברנו.
איך דמיינת את התהליך?
היה לי חלום, איך תתנהל הדינמיקה עם העורכת. חשבתי שנשב בבית קפה ונדבר על הדמות, העלילה, הכתיבה – בחלומות הפרועים ביותר שלי לא דמיינתי לעצמי שהיא תשלח אותי לכתוב את הדמות של עמיחי שלוש פעמים. את גיורא ואת העולם שלו הכרתי מצוין. שלומית ליקה העורכת שלי לימדה אותי שההסכם ביני לבין הקורא הוא בין השאר, שהוא צריך להיות משוכנע שאני יודעת על הדמות הכול – אבל שלא את כל המידע הזה צריך להכניס אחר כך לספר.
ספרי על הדמויות ועל תהליך העבודה עליהן
את גיורא הכרתי מצוין. אני באה מההתיישבות העובדת – והדמות שלו מוכרת לי. לכן היה לי קל לכתוב אותה. עמיחי לעומת זאת היה מוכר לי פחות ולכן נשלחתי להכיר אותו מחדש. אחת הטכניקות שהיא הציעה לי הייתה לכתוב אותו בגוף ראשון. כשכתבתי אותו כך באמת הרגשתי שאני לא מכירה אותו מספיק. חזרתי לתחקיר. חיפשתי בחור שיש לו ביוגרפיה צבאית משיקה לעמיחי, נדנדתי לכל החברים של הבנים הגדולים שלי. נפגשתי עם בחורים מהציונות הדתית, ניסיתי להבין את הרצונות של עמיחי, איך הוא יגיב למה שגיורא יגיד לו? לא ברמה של סיסמאות אלא באמת, כאדם ייחודי שגדל בתרבות מסוימת.
איך הוא כנער דתי יגיב לגיורא הספקן, המבוגר הציני והכועס?
כשהרגשתי שאני כבר מכירה אותו, חזרתי לכתיבה בגוף שלישי, ואז התפקיד של העורכת היה לסנן, מה מיותר ומה יישאר, כמו לסנן זהב מבוץ.
רות אשתו של גיורא
דמות אחרת שהיתה משמעותית פחות בעיני בהתחלה היא רות, אשתו של גיורא. אני חשבתי שהספר יעסוק בעיקר במפגש בין הדמויות הגבריות, שלומית ליקה העורכת שכנעה אותי לפתוח דלת לרות, ולעבות את הדמות בספר. היא זיהתה שהנוכחות שלה לצד גיורא תאיר את דמותו ותשרת את הספר.
ואכן בסופו של דבר רות היא זו שמחברת את עמיחי לגיורא. היא יודעת בדיוק מה כל אחת מהדמויות צריכה, גם כשהם עצמם לא יודעים ואף מתנגדים לכך. לגיורא היא נותנת את עמיחי, ולעמיחי את סופי, הכלבה. בדרכה השקטה היא מניעה את העלילה קדימה.
תמר הקיבוצניקית
דמות נשית נוספת שקיבלה בעקבות העריכה יותר נפח בספר היא תמר ויחד איתה סיפור האהבה בינה לבין עמיחי. אני חשבתי לבנות דמות של בחור, דתי מאוד ערכי ומוסרי. לא מתפשר. יש במציאות דמויות כאלו אבל לקורא החילוני הוא לא עבר טוב. בעזרת העריכה וההתעקשות של שלומית על דיוקים בתאור הקשר שלו עם תמר הוא הפך בעיני הקורא לאנושי יותר. שעות של שיחות ביננו על הקשר ביניהם נתנו לסיפור האהבה יותר נפח.
גם לגבי הסוף היו התלבטויות, אני רציתי סוף סגור יותר, ולחתן את עמיחי עם אחת הדמויות המשניות בספר, שלומית הציעה להתרכז בגיורא ובעמיחי ולא לסגור את כל הקצוות.
דבר נוסף שעבדנו עליו היה הפצע, או הסדק של הדמויות. הפצע של גיורא הוא שהבן שלו לא ממשיך אותו, אלא הופך לעורך דין עובר לעיר. הפצע של עמיחי הוא מות אביו, ותחושה שהם תלויים מאז על שולחנו של דודו. באיזשהו אופן גיורא זכה בבן שרצה ועמיחי באב.
התגובות בפייסבוק ובפרטי, הסקירות בבלוגים ואף ביקורות בעיתון, מראות שהספר אכן נגע בלב קוראים רבים ומאוד ריגש אותם. אין כמעט יום שאני לא מקבלת פניות בטלפון או בהודעות כתובות מקוראים המספרים לי, שלא רצו שזה ייגמר, שהבאתי אליהם את הניחוח של ארץ ישראל, רעיה של חולה ALS כתבה לי שהיא מודה לי על הספר הזה ועל האומץ והכנות, החברות הדתיות שלי אמרו לי שעמיחי אמין ואמיתי בעיניהן.
אין ספק שעבודת העריכה על כתב היד דייקה מאוד את הספר, ואלו מבין קבוצת קוראי המקור אומרים שנעשתה פה עבודה מצוינת. אני מאוד שמחה בו ובתהליך שעברנו יחד.
*
ואין לי אלא להמליץ לכן על הספר הנפלא הזה, שכבר זכה בהרבה המלצות, קנו אותו לכם ולמי שאתם אוהבים, אני כבר מחכה לספר הבא של נירית.
נהדרות.
בהצלחה.
תודה, מקווה שתאהבי את הספר.