חַיֵּי הַשֶּׁקֶר שֶׁל הַמְּבוגָּרִים – אֶלֶנָה פֶרַנְטֶה

הפעם אני מתרגשת לארח בבלוג שלי את הבלוגרית האהובה עליי לי-את הלר

שְׁקָרִים שְׁקֵטִים, שְׁקָרִים קְטַנִּיםבְּתוֹךְ לִבֵּנוּ יְשֵׁנִים

הפרסומים על מועד יציאה כמעט עולמית לתרגום ספרה החדש של אֶלֶנָה פֶרַנְטֶה – חיי השקר של המבוגרים –  הביאו אותי לרכישה מוקדמת של הספר, ולתקווה לקריאה מסוג קצת אחר. אין זה סוד בקרב מי שקורא את הסקירות שלי,  שפֶרַנְטֶה אהובה עלי ביותר, מאז נתקלתי בספרה הראשון בסדרת ה'רומנים הנפוליטניים' שלה – 'החברה הגאונה', וביני לבין עצמי אני קוראת לה "החברה הגאונה שלי".

שבוע לפני יציאת הספר המתורגם לשפות שונות בכל העולם, וגם אצלנו, קיבלתי הזדמנות מסיגל זלאייט היחצ"נית של הספריה החדשה, לקבל ולהחזיק את העותק הישראלי בתרגום של אלון אלטרס ובעריכת תרגום מאיטלקית של מנחם פרי, שהיו השניים שגילו והביאו את פֶרַנְטֶה לקורא.ת הישראל.ית. ולמרות המשבר שערך זמן רב, פתחתי את הספר בהתרגשות גדולה ובציפייה אפילו גדולה יותר.

הצלילה פנימה אל הספר, אל הסיפור, הייתה חד משמעית. נסחפתי באחת אל תוך סיפורה של ג'ובנה מספרת הסיפור הפעם. הרגשתי שאני מתחברת גם אל החברה החדשה שהביאה לחיי פֶרַנְטֶה, מוקסמת ממנה, וצועדת איתה במסע ההתבגרות שלה, בדרך לגילוי העצמי. אוהבת אותה, כועסת איתה ועליה, לאהוב ולהיות נאהבת איתה, רוצה לחבק ולגלות איתה את הסודות והשקרים שמקיפים את עולמה. ללכת איתה במסע חייה.

ג'ובנה גיבורת הספר, ילדת שמנת נפוליטנית, בת להורים אינטלקטואלים שחיים בצד הנכון של נאפולי.  חייה עד לנקודת פתיחת הספר מתנהלים בסביבה חמה, בטוחה ועוטפת שמעניקה לה ביטחון בכל אספקט של חייה. אבל הידרדרות קלה בלימודים בגיל 12, מביאה את ג'ובנה לקלוט שיחה חשאית בין הוריה, ולשמוע את אביה אומר מילים שמצטלצלות באזניה ומהדהדות עד לסיומו של הסיפור. אומנם זהו סיפורה שלה, אבל למעשה זה סיפור שהתחיל שנים רבות טרם נולדה ולא תמיד שייך לה.

"היא מקבלת את הפרצוף של ויטוֹריה". כשג'ובנה בת ה 12 שומעת מפיו של אביה את המשפט הזה מתהפך עולמה. היא מבינה שהוא משווה אותה לדודה עלומה – אחותו – ויטוריה – שהוא מתעב, ושהיא לא שמעה עליה מעולם – ומכאן יוצאת ג'ובנה למסע גילוי עצמי ולגילוי שורשיה. מסע המשתרע בין שכונות נאפולי, מפסגות סַן ג'אקוֹמוֹ דֵיי קַאפְּרי, אל שכונת העוני, בתחתית, בצד השני של העיר, השכונה בה גדל אביה.

אבל עיקר מסעה של ג'ובנה, הוא מסע של חניכה התבגרות ומעבר בין ילדות לצמיחה עד להפיכתה לאישה בוגרת.

המסע הזה, יוביל אותה לגלות את השקרים של המבוגרים שסובבים את חייה, את יחסי המינים והשוני בין גברים לנשים, ובעיקר את ההתבגרות והמעבר מחיי ילדות נעימה ונוחה לחיים בהם עלייך כאישה להתנהל לבחור ולחיות כאדם בוגר בחברה.

פֶרַנְטֶה כדרכה אלופה בלספר סיפור, וגם הפעם היא מצליחה לעשות זאת בדרכה שלה. אצל פֶרַנְטֶה לא חשוב 'מה הסיפור' (אל תדאגו, יש סיפור) כי אם 'האיך לספר אותו'. ואיך שהיא יודעת לספר…

התמחותה של פֶרַנְטֶה היא בהצגת  יחסי גברים נשים, ובעיקר ביחסי נשים נשים. חברות. וגם הספר הזה שהציפייה העולמית ליציאתו הייתה מעבר לכל ספק, עצומה, מתעסק ביחסים הללו.

הנשים של פֶרַנְטֶה ב'חיי השקר של המבוגרים' מייצגות את כל הקשת הנשית שיכלה להפיק. היא מציגה לקורא.ת שלה נשים חזקות ודעתניות, עצמאיות ובוחרות דרך, ומולן נשים שתקועות ולא מנסות לשנות, נשים שזזות מעט אבל נשארות במקום, ונשים שמנסות לפרוץ את דרכן אבל נופלות במוסכמות החברה ממנה באו.

זהו ספר על נשים, על נשיות, על בחירות, ועל חברויות, על היחסים בין גברים לנשים, כמו שרק פֶרַנְטֶה יודעת להציג.

המיקום הגאוגרפי בו מציגה פֶרַנְטֶה את סיפורה הוא שוב העיר נאפולי, שמככבת כאן בענק (אני כבר יכולה לדמיין את טיולי הנשים והסיורים שילכו בעקבות הספר הזה בדרכה של גובנה ברחבי נאפולי). הפעם אנחנו כקוראים מקבלים את כל נאפולי על כל שכונותיה כיכרותיה ומעמדותיה.

השכונות בהן הנשים מפסיקות ללמוד, והשכונות בהן הכסף המעמד והלימודים מקנים להן יכולת תמרון גדולה בחיים ובעיקר בבחירות ובמעשים שלהן.

לאורך כל הספר מלווה את הסיפור צמיד מרהיב שעובר במשפחה בדרכים עקלקלות, צמיד שקושר גם את ג'ובנה לשקרים המלווים את חיי המבוגרים שמקיפים אותה, וכובל אותה אל העבר ואל העתיד שמוצע לה, האם תוכל היא לשמוט את הצמיד ולהתחיל את חיי האישה שצפויים לה? את דרכה שלה בעולם? תקראו. ותדעו.

בכריכה האחורית של הספר נכתב: "פרנטה הצליחה לברוא כאן לא רק סיפור מהפנט וממכר, אלא עולם שלם שלתוכו היא יוצקת, באינטליגנציה רגשית עילאית, מצבים נפשיים גועשים." ואני… אני מסכימה עם כל מילה.

ורק דבר נוסף. השבוע קראתי סקירה על ספר אחר שהיה Best Seller בקנה מידה עולמי וישראלי, הכותבת תהתה מה יש בספר שמצליח לכבוש את הקהל לסחוף אותו, ולהוביל במצעדי המכירות? תשובתה הייתה שאנו הקוראים, (או הצופים הסרטים וסדרות לצורך העניין) בסוף, משתוקקים לסוף טוב – שהגיבורים יהיה נאהבים ע"י אלה הנכונים להם. שהרוצחים יתפסו ויענשו. שהגיבור יצליח, וכיוצ"ב. והאמת שגם אני כזאת. סאקרית של סוף טוב, אם לא בחיים אז לפחות בעולם הבדיה.

הפעם סיימתי את הספר ומצאתי את עצמי כועסת על פֶרַנְטֶה. הסוף הכעיס אותי, או נכון יותר, עצבן אותי. סגרתי את הספר וחשבתי… לא רוצה לכתוב עליו. לא רוצה לדון בו.

לקח לי כמה שעות, ושיחה עם חברה, להבין שיש כאן סוף נכון לסיפור, לדמות. סוף אחר ממה שציפיתי. ואולי טוב שכך. כי הסוף הזה ישאיר את ג'ובנה  בליבי כמו שלילה ולנה החברות הגאונות נשארו שם לעד. ואיתן הגאונה האמיתית. פרנטה.

שורה תחתונה – רוצו לרכוש ולקרוא. בעיקר עם אתן נשים, (או גברים שרוצים להציץ לנפש הנשים וללמוד משהו עליהן). חזק, ונוגע. מסוג הספרים שגם אחרי שתסיימו לקרוא יישאר בליבכם לעד.

מתנה מושלמת לחגים שבדרך.

חַיֵּי הַשֶּׁקֶר שֶׁל הַמְּבוגָּרִים

 מאת: אֶלֶנָה פֶרַנְטֶה

~~~~~~~

 הוצאה: הספריה החדשה – ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד

 שפת מקור:  איטלקית

עורך מאיטלקית: מנחם פרי

תרגום: אלון אלטרס

 ז'אנר: פרוזה, תרגום.

 שנת הוצאה בארץ: 2020

 מס' עמ': 314

 תצלום על העטיפה: לב פאצ'יו

 ~~~~~~~

לעמוד הספר באתר ההוצאה:

https://www.newlibrary.co.il/page_18200

לתערוכת עטיפות הספר בהוצאות ברחבי העולם:

https://www.newlibrary.co.il/page_18203