נחמה בימים קשים – הספרים שאהבתי השנה

ספרי המקור שאהבתי השנה – 2020

השנה הזו הייתה שנה קשה לכולם, וקשה במיוחד עבורי, איבדתי את אבא היקר שלי השנה.

אחד הדברים שניחמו אותי כמו תמיד היו הספרים ובעצם הקריאה, קראתי בבית החולים בשעות ובימים הארוכים בהם ישבתי לצידו של אבא, קראתי בשבעה, והמשכתי כמובן לקרוא בבית בעיקר לפני השינה.

קראתי ספרים שעסקו באובדן ןגם ספרים שעסקו באהבה, במשברים ובהחלמה. ספרי מתח, פנטזיה, ילדים ונוער, ממוארים וספרי עיון ושירה. וכמו תמיד אני רוצה להמליץ על ספרים שאהבתי.

לא כתבתי הרבה השנה בבלוג ואם כתבתי אלא היו בעיקר המלצות לספרי ילדים, בפייסבוק פרסמתי תחת ההאשטאג הספרייה המלצות קצרות. עקב הקורונה יצאו פחות ספרים השנה, אבל אני חושבת שהיו יותר קוראים, קראתי גם בדיגיטלי וגם ספרים מודפסים וקראתי הרבה יותר ספרים לא חדשים. אבל השנה מסתיימת ואני רוצה להמליץ על ספרי המקור שיצאו השנה.

רשימה חלקית – מקור

חתן הפרס – ספרה החדש של יעל טבת קלגסבלד, הספר עוסק בעיקר בדעיכתו של אביה של המחברת שבתי טבת שזוכה בספר לשם נוגה אדר. בספר נוגה אדר הוא מחזאי נחשב ומוערך שעובר שבץ מוחי ומאבד בין היתר את יכולת הדיבור. האם הנהדרת ושלושת ילדיו תומכים בו, ותוך כדי הקריאה אנו מתוודעים לסיפורה של המשפחה ובעיקר לסיפורה של הבת. עורכת מגזין תרבות שמאז שבוטלה חתונתה נראה שמערכת היחסים הקרובה אליה ביותר היא עם חברתה שני ועם הכלב שלה סטאר ומשפחתה.

יש לספר נימה צינית משעשעת מעין הסתכלות מרחוק שבה הוא מסופר. עם זאת הוא נוגע באומץ בנושאים קשים והזכיר לי את החודשים הקשים עם אבא בבית החולים. אבא היה צלול עד יומו האחרון, ובהיפוך תפקידים דווקא אמא שלי שלפני הדמנציה דמתה מאוד לאם שבספר היא שנותרה ללא מילים. רק הקריאה מנחמת אותה.

הספר עוסק בעלילות המשנה בנושאים חשובים וכואבים, אל תטעו בכתיבה הקולחת, הוא עוסק באליטות באקדמיה ובצבא, באלימות נגד נשים ובמחיר שהן משלמות, אבל לב הספר הוא אהבתה של הגיבורה והקשר שלה לאביה והטיפול בו לאורך מחלתו עד למותו, הספר הדהד עבורי את החודשים האחרונים מאז מחלתו של אבא, האשפוזים, המוות והשבעה והגעגועים הבלתי פוסקים. בסופו יש תקווה לנחמה ולאהבה חדשה, והוא כתוב עם המון חמלה. ממליצה.

איך ללטף קיפוד – ספרה של מור אסאל יצא בהוצאה עצמית ושימח אותי מאוד, הוא מוקפד, ערוך מצוין ועטיפתו נהדרת. אם הספר חתן הפרס הזכיר לי את החודשים האחרונים, איך ללטף קיפוד החזיר אותי כמעט שלושים שנה לאחור, לתקופת השירות הצבאי שלי ולחבר הראשון שלי. גיבורת הספר אמנית קרמיקה מופנמת שנדמה שהיא נמנעת מהחיים למרות שיש לה בעל הייטקיסט וילדים שקשה לה להתמודד איתם, חושבת שהיא רואה מבעד לחלון הרכבת את אהובה לשעבר – וזה מחזיר אותה לאחור בניסיון להבין מה השתבש בחייה. אנחנו חוזרים איתה לקיבוץ ולמה שאירע לה שם, להיכרות עם החבר במחנה הנוער העובד – שם גם אני התאהבתי לראשונה, לחברות ולצבא.

מזמן לא קראתי ספר כל כך נוגע וכל כך ישראלי. שהרגשתי שהוא מספר גם את הסיפור שלי, גם הוא נוגע בנושאים כואבים כמו הילדות עם ההורים הנעדרים בקיבוץ, אלימות מינית, טראומה והשתקה והמחיר שלה, בחירות במערכות יחסים לא שוויוניות והמחיר שמשלמים עליהן והטרדות מיניות בצבא, הכול עטוף ביכולת סיפורית ותיאורית נפלאה ובדמויות עגולות ומורכבות. קראתי אותו בדיגיטלי וכל כך אהבתי שקניתי עותק מודפס מהסופרת, בטוחה שתהיה קריאה שנייה.

הנוסעת האחרונה הוא ספרה השני של המשוררת, המתרגמת והסופרת טל ניצן שזכינו השנה להיפגש איתה בזום במסגרת מועדון קוראות תל אביב. ספר שעוסק ב"חצר האחורית" של תל אביב במידת מה. נינה פוגשת במקרה בנינה אחרת ומכאן הדברים מסתבכים, מעשה אחד של חמלה מסבך את נינה התל אביבית, שלא מוצאת את מקומה וחייה בהימנעות מהחיים בלב פרשיות של אלימות, ושחיתות. היא משלמת מחירים על בחירתה אך מגלה בעצמה כוחות שלא ידעה עליהם. דמויות נפלאות, עגולות ומרגשות. פגומות ואנושיות ובעיקר בלתי נשכחות.

דברים נעלמים – ספר ביכורים בשל ומרתק, המוציא את הקוראים למסע. ספרה של נועה גוטר שגיא, מבוסס על מקרה אמיתי. מיכה נוהג במכוניתו ולפתע הדלת נפתחת ואל המכונית מתפרץ צעיר חמוש באקדח ומצווה עליו לנסוע. מיכה עם הקורא מנסים להבין את מניעיו של הצעיר. בחלק השני שוב בנסיעה אנו לומדים ממשפחתו בעצם מאחיותיו ומגלים פן נוסף ובדרמה, והחלק השלישי שמתרחש אף הוא בנסיעה קושר בין הקצוות. נהניתי מאוד מהנסיעה הסוערת והמורכבת ומצפה לקרוא עוד מספריה הבאים.

בריכה עירונית – הספר היחיד ברשימה שלי שמופיע גם ברשימה הארוכה של פרס ספיר, שחסרות בה לטעמי עוד סופרות. אדוה בולה כתבה ספר שהגיבורה בו היא הבריכה העירונית והאנשים השוחים בה. הגיבורים חולפים על פנינו כמו בשחייה במסלול ולעיתים חולפים גם אחד על פניו של השני. אפשר ממש לנשום את ריח הכלור העולה מן המים, ולהיות יחד איתם במלתחות. הנובלות מאופקות אך מלאות חיים, הדמויות נהדרות, המאהבת והאישה החוקית, המציל המתאהב באחת השוחות.

יש משהו בודד בדמויות גם כשהן נוגעות לפעמים זו בזו, בעיקר בסיפור על המציל והאישה השוחה בלילה. יש בספר גם משהו מאוד תל אביבי, ולמרות אווירת הניכור והבדידות מצליחה בולה לחבב עלינו את הדמויות, לגעת בכאבים ולפעמים למצוא נחמה.

ומה אנחנו צריכים בשנה המוזרה הזו המסתיימת בימים אלו אם לא נחמה?