נבוא לקחת אותך – הסיפור שלא סופר על ילדי ה'קינדר טרנספורט'

נבוא לקחת אותך, דנה רוזנטל ברנדייס, עריכה: רותם בירון, עיצוב: סטודיו גם וגם, הפקה: כריכה – סוכנות לסופרים.

"כבר ימים שהם מנסים, כל אחד בדרכו, לצייר את דמותה, לעצבה מכף רגל ועד ראש.
פעם היא בלונדינית ובובתית, פעם שערה גולש על כתפיה בשחור פחם ופעם מתקרזל ותלתליה מקפצים על כתפיה בחום אדמוני. מי היא?… הורים אינם מוסרים סתם כך את ילדם לאנשים זרים וסומכים על אלוהים שאי שם יקבלו אותו ויגדלו אותו היטב במקומם."

נבוא לקחת אותך –  הוא רומן על נושא שלא דובר בו עד היום בספרות העברית. נערה יהודייה מברלין נשלחת בדצמבר 1938 במסגרת משלוח הצלת הילדים, הקינדר טרנספורט, לסקוטלנד, ונקלטת אצל משפחה נוצרית. היא מצפה שבני משפחתה יגיעו להשיב אותה לביתה, אך הגעתם מתמהמהת. בצל הידיעה שהופקדה אצלם למשמרת לזמן מוגבל, עליה ועל מארחיה להתמודד עם געגועיה למשפחתה ועם ההשלכות המורכבות של היקשרותם זה לזה.
*
"הקריאה הייתה בעבורי חוויה מרגשת ונוגעת ללב. הכותבת הצליחה לשאוב אותי לעולמן של הדמויות ולתקופה בה פעלו, ואני מתפעלת מיכולת הסיפור שלה, מהדיוק ההיסטורי ומעומקן של הדמויות הראשיות."  (אסתי ג. חיים
. 

ספר מרתק העוסק בהגירה, פליטות, נטישה וחיים חדשים. עניין אותי לשמוע על תהליך הכתיבה, על הגרעין ההיסטורי של הרומן, על הבחירה ברומן ולא במחקר ולכן שוחחתי עם הסופרת.

*

דנה רוזנטל ברנדייס, עוסקת בחינוך ובהוראה, ומלמדת בבית ברל.

איך נולד הספר?

ברנדייס למדה ספרות לתואר שני במגמה לכתיבה יצירתית. הספר נולד כפרויקט הגמר, מאז עבר גלגולים. לוותה אותה הסופרת והמרצה אסתי ג. חיים. היא לימדה אותה תקופה מסוימת, הם התחברו והיא המשיכה ללוות אותה בכתיבה. לצידה ליווה אותי הסופר שמעון אדף, שהיה המנחה של סדנת הכתיבה והמלווה הראשי של הספר.

"באותן ימים נסעתי," היא מספרת, "עם משפחתי לטיול שורשים לפולין ולהאנובר, עם המשפחה של אמי. את המסע המיוחד יזם אחד מילדי 'הקינדר טרנספורט' שהוא בן דוד של אמי. הוא רצה לכנס את שלושת ענפי המשפחה – אלה שחיים בארץ, בסקוטלנד והחלק שגר בארצות הברית.

בעצם שלושה ילדים מהמשפחה בגרמניה נשלחו ב"קינדר טרנספורט', אחת הבנות נשלחה לסקוטלנד, ושני אחים נשלחו לארה"ב.

בחרתי לספר את הסיפור של הילדה שנשלחה לסקוטלנד, קראו לה ריטה. דודתה, שהיא סבתי, הצילה אותה מהגסטפו והעלתה אותה לרכבת. היו לי המון שאלות. הבנתי שמעבר לסיפור שלה, יש סיפור חשוב של המשפחה שקלטה אותה, במציאות היה להם ילד מבוגר. מאוחר יותר בעלה נפטר והיא נשארה לבד."

לי הזכירה סצנת הפתיחה את סיפור האסופית, בו נוסע מריל להביא ילד מחכה ברכבת ומגיעה ילדה. גם פה יש סיפור לא פשוט, שני הצדדים צריכים זמן ורגישות כדי ללמוד להכיר ולבטוח זה בזה. במיוחד כשגרטה אינה יתומה אלא נשלחה על ידי אמה האהובה בנסיבות שהיא עדיין אינה מבינה לגמרי, ומחכה כל יום שיחזרו לקחת אותה.

מדוע בחרת לכתוב רומן, ולא מחקר היסטורי?

"היה לי חשוב להפוך את הסיפור לרומן, בחרתי לכתוב בכמה קולות. משולש המשפחה שקולטת, הילדה עצמה והמשפחה הגרעינית שנפוצה לכל עבר.

יש כמה טרגדיות בסיפור, דונלנד ואליזבט חוו טרגדיה, גרטה הילדה נקרעה מביתה וממשפחתה ולא מפסיקה להתגעגע אליהם ולחכות שיחזרו. אחת מהילדות שמגיעה איתה נמסרת למשפחה שמנצלת אותה. היו אלו ימים איומים וחוסר הידיעה וחוסר התקשורת רק הוסיפו על כך.

איזה תחקיר ערכת?

ערכתי תחקיר היסטורי, נפגשתי עם מישהו שחי כילד בתקופה הזו בבריטניה, קראתי הרבה ספרים. שאלתי גם את חמותי היקית על הילדות בגרמניה. היה לי חשוב להעביר את האווירה.

אינגה (הדודה) הייתה סבתא שלי, אבא שלי ערך תחקיר והיו לי מכתבים של ריטה, בהם היא מבקשת שיבואו לקחת אותה. הדוד מתלבט והתייעץ עם הסבא והם החליטו לחכות. האמא הייתה במחנה. מצאתי ראיון עם ריטה, אחרי שהספר יצא, הוא מאוד חידד את העצב שלה. נשאה כל חייה את המשפט:

"אמא שלי הבטיחה שהיא תבוא לקחת אותי, והיא אף פעם לא באה".

ועם זאת יש ברומן הרבה חופש ספרותי

בחדרה של גרטה יש תמונה של ילד שהיא אינה יודעת מיהו, בבדידותה היא מדברת אליו, השיחה מאפשרת להכיר אותה טוב יותר ולשמוע את קולה. כל אחת מחברותיה מייצגת גורל אפשרי. אחת הייתה עוזרת בית, אחת הייתה לציונית ועלתה לארץ. כשהספר יצאו אמרו לי ילדי ה"קינדר טרנספורט", "אבל איך ידעת שזה מה שהיה?" היו המון חללים שמילאתי, אחת הדמויות שאהבתי היא הדמות של הסבתא, אליס האומנית שמתחברת לגרטה האוהבת לצייר.

האם ריטה ידעה שאת כותבת עליה?

לגבי ריטה, היא לא ידעה שאני כותבת עליה, הספר נכתב בהשראתה אבל היא הייתה דמנטית. פגשתי אותה אבל מי שסיפר לי הוא בן הדוד. היא נפטרה והנושא בער בו. ריטה כמו גרטה בספר בחרה להתחתן עם רופא נוצרי, היא התנצרה. עם זאת יש קשר בין המשפחות, בעקבות הכנס נוצר חיבור ותיקון בין הדור השני לשלישי. בסוף חייה ענדה מגן דוד, הייתה בקהילה ובבית אבות יהודי.

כשהספר יצא לאור יצרו איתי קשר ילדי 'קינדר טרנספורט' וילדיהם. נשאר להם חור גדול. לא כל ההורים ספרו. הם הרגישו שסיפרתי להם את הסיפור שלהם.

*

גם אני הרגשתי שברנדייס ספרה לנו את הסיפור שאנו מכירים אבל באופן שבו לא סופר בעברית. היא הצליחה להחיות את הדמויות והתקופה, עם כל ההחלטות הגורליות, ללא שיפוטיות. היא מבליטה את הכאב, וגם את השמחה בתקופה קשה זו.

ממליצה.