שנה הלכה שנה באה – ארבע המלצות על ארבעה ספרים שאהבתי

בשנה שעברה קראתי ספרים רבים וטובים, המלצות קריאה תוכלו למצוא בבלוג שלי.

ארבעת הספרים כתובים על ידי סופרות, הם עוסקים כולם בגיבורות נשיות, חלקן בדיוניות, חלקן היסטוריות ומספרים סיפור שונה ודומה מארבע נקודות מבט.

שלושה מתורגמים ואחד של מאיה ערד, סופרת הכותבת בעברית וחיה בארה"ב שאני אוהבת מאוד את כתיבתה. זה ספר שמתאים לפתיחת שנה הוא נקרא שנים טובות, ועל עטיפתו מופיעות שנות טובות של פעם, מוזהבות, ועטיפה של מעטפה שבה היינו שולחים מכתבים לחול.

שנים טובות, מאיה ערד, עריכה: אלי הירש, חרגול פלוס, מודן

זהו רומן מכתבים, כמו אבא ארך רגליים למשל שבו כל המכתבים הם מאישה אחת, לאה, שסיימה סמינר למורות ואחר נסעה להיות מורה לעברית בארה"ב. מדי שנה היא שולחת לחברותיה מהסמינר מכתב ומספרת על חייה ומכתב אישי המופנה לחברתה הטובה, מירה.

כוחו של הספר הוא במה שאנו הקוראים יודעים ומבינים ושלאה עדיין לא יודעת. למשל לגבי בנה, נראה שהקוראים והמכותבות מסיקים את המסקנות לפניה, וגם אם לאה מבינה לוקח לה זמן לחשוף זאת בפני עצמה ובפני חברתה הטובה.

יש פה גם מעין סקירה היסטורית של הקמת קהילת הישראלים בעיקר בקליפורניה. בגלל רוחב היריעה של הספר נכללים בו גם אירועים היסטוריים רבים. מעניין גם לעקוב אחר היחס לנשים המשתנה לאורך השנים, ועל היחס הלא הוגן שלו זוכה לאה בהיותה אישה יפה ומושכת.

דמותה האופטימית של לאה, נגעה מאוד בליבי, היא תמיד מנסה להישאר שמחה ואופטימית על אף הקשיים הלא מעטים שהחיים מזמנים לה. בסופו של הספר הרגשתי שהמכתבים ממוענים גם אליי הקוראת, ושהפכתי להיות אחת מחברותיה.

כמו שכתוב בגב הספר בכל זאת לאה מבינה שהיו לה גם שנים טובות.

מאחלת לכולנו – שנה טובה ומאושרת.

*

ספר נוסף שאהבתי, מספר את סיפורה של האלה, הנימפה והמכשפה קירקה – אותו אנו מכירים בקצרה מהאודיסיאה.

קירקה, מדלין מילר, תרגום: דנה אלעזר-הלוי, הכורסא

מדלין מילר, היא סופרת אמריקאית המלמדת לטינית ויוונית. נהניתי מספרה הראשון שתורגם לאנגלית – שירו של אכילס המקסים המתאר את הקשר האוהב בין אכילס לפטרוקולס. בקירקה היא מספרת מחדש ועושה חסד עם סיפורה של קירקה, בתו של אל השמש ושל הנימפה פרסה. מעמדה של קירקה היה נמוך מאוד והיא נחשבה ללא יפה ובעלת קול מוזר, והייתה מושא ללעג.

היא מעדיפה להישאר בבית אביה, ומגלה חיבה לבני אדם. זהו גם סיפור חניכה והתבגרות, קירקה עוזרת לפרומתיאוס ומגלה את כוחה כמכשפה. האלים מצווים להגלות אותה ובדידותה הופכת לחברתה ומלווה אותה באי. הסיפור מדגיש את היותה אישה ואת פגיעותה ופתאום מבינים למה היא הופכת את המלחים שמנסים לתקוף אותה לחזירים.

באי היא זוכה לאהבה ואף לילד, היא נפגשת עם הרמס, אודיסיאוס, דדלוס ואתנה האלה הכבירה. לבסוף היא נפגשת עם פנלופה אשתו של אודיסיאוס המבקשת ממנה מקלט ועם בנו טלמכוס.

היא יוצאת לעזור לאחותה הנשואה למינוס מלך כרתים, היולדת את המינוטאור. הסופרת מצליחה להחיות את הסיפורים המיתולוגיים ולהפוך אותם לרומן עכשווי, חי ונושם.

זהו סיפור אפי ברוח המיתוסים הגדולים, קירקה נחשפת כאלה, כמכשפה וכאישה, היא מקבלת קול ופנים היא כבר אינה רק נימפה – כלה, אלא אישה עצמאית וחזקה. תענוג של ספר במיוחד עבורי ועבור כל אוהבי המיתולוגיה היוונית.

אהבתי גם את ספרה של אן פאצ'ט, מחברת כל המשפחות המאושרות הנהדר שיצא גם הוא בעם עובד, בסדרה המצוינת בעריכת ארז רווה.

אדונית השקרנים, אן פאצ'ט, תרגום: קטיה בנוביץ', עריכת הספר והסדרה: ארז רווה, עם עובד

הספר נקרא בעברית אדונית השקרנים – שם שהזכיר לי את הספר אדונית התבלינים. אהבתי יותר את השם המקורי באנגלית, בתרגום חופשי – הפטרון הקדוש של השקרנים שמרמז על המנזר שבו מתרחש הספר.

רוז בת ה-22 נפרדת מבעלה ומאמה בפתק, היא נוסעת ומגיעה למנזר אליו מגיעות נשים בהיריון לא רצוי כדי ללדת ולמסור את ילדיהן. בעלה וגם אמה אינם יודעים שגם רוז בהיריון.

היא הופכת למבשלת במנזר ובונה לה חיים חדשים שם. זהו ספר רב קולי המסופר לנו בקולה של רוז, של בתה ססיליה ושל בן, בן זוגה החדש. אולם השקרים והסודות לא נעלמים ובסופו של דבר משפיעים שוב על בחירתה של רוז.

הספר נפתח במילים: "הייתי בפאתי לדלו, קליפורניה, בדרך מזרחה לקנטאקי כשהבנתי שאהיה שקרנית עד סוף ימיי". גם כשנדמה שהיא מצאה לה מקום ובנתה לה בית לא מסוגלת רוז להתמודד עם עברה ועם שקריה.

ספר שובר לב, על בחירות ועל החמצות.

חדר לא שלך, אליסיה חימנס ברטלט, תרגום מספרדית: מיכל שליו, חרגול ומודן

והספר האחרון חדר לא שלך כותרת שמתייחסת כמובן לספרה האייקוני של וירג'יניה וולף חדר משלך. הספר נכתב על ידי אליסיה חימוס ברטלט – סופרת ספרדית, שלימדה ספרות באוניברסיטת ברצלונה, וכתבה רומנים ומסות.

גם ספר זה מורכב מכמה קולות. אחד מהם הוא קול הסופרת המספרת על כתיבת הספר, השני והמעניין הוא קולה של המשרתת של וירג'יניה וולף, נלי בוקסול שהייתה טבחית בביתם של משפחת וולף, וכן קטעים מחייהם של הזוג.

וולף כתבה על נלי ועל יחסיהין המורכבים גם ביומניה שלה. הספר מתאר את מערכת היחסים המורכבת והמתוחה ביניהן, שנמשכה 18 שנה. מערכת יחסים שידעה עליות ומורדות, כעסים, רגעי חסד ואכזבות.

בספר השעות וביומניה של וירג'יניה וולף מתואר עד כמה היא לא ידעה איך להתנהל עם המשרתות. בינה לבינן היה מתח מעמדי, למרות אורח החיים הבוהמי ששרר בקרב בני חבורת בלומסברי שהקיפה את משפחת וולף.

נראה שהפתיחות המינית ובכלל, נעצרה כשהיא הגיעה למשרתות. הספר נותן קול למי שלא היה לו קול באותה תקופה, לנשים השקופות המשרתות ועובדות הבית. וולף לא מעלה על דעתה שגם להן יש שאיפות וחלומות היא לא מצליחה לפרוץ את נקודת המבט של מעמדה.

ספר מצוין ומעורר מחשבה.

שתהיה שנה של ספרים טובים, כבר קיבלתי כמה חדשים ומסקרנים לפוסטים הבאים.

.