כחובבת קריאה בעיקר ספרי פנטזיה מושבעת אני מאמינה בכל לבי שהמציאות מוערכת יתר על המידה, בין סיפור דמיוני מוצלח למציאות תמיד אעדיף את הדמיון. ולמה אני כותבת את זה, כי שוב נוכחתי שאני צודקת.
שי סנדיק מהוצאת "סנדיק" המשובחת, ערך עבור בלוגריות "מועדון הקוראות" של סלונה, מפגש מיוחד עם קרלה פון טראפ נינתה של אחת האחיות למשפחת פון טראפ, לאור הוצאה לאור של הספר "כל הר וגבע", המספר את סיפורה של משפחת פון טראפ, שעל סיפורה מבוסס הסרט "צלילי המוזיקה", אחד הסרטים האהובים בכל הזמנים.
קרלה פון טראפ המקסימה חותמת על הספר
צילום: אורית שרת פורטר
הספר "כל הר וגבע" שנכתב על ידי אגתה הבת הראשונה במשפחה, והשנייה בסדר המשפחתי הוא ספר משפחה המספר את הספור "האמתי" שמאחורי המחזמר והסרט. אפשר להבין את המוטיבציה שלה, הכוח הרגשי המניע את הסרט הוא המתח בין הדמות הסמכותית של הקפטן שהיה מפקד צוללת במלחמת העולם הראשונה ולאחר שאוסטריה הפסידה במלחמה ואשתו הראשונה ואם שבעת ילדיו נפטרה, ניהל את הבית בקשיחות. מריה הגיעה לבית והמסה את המשמעת והקור בחמימות הטבעית והעליזות שלה ולבסוף זכתה גם בלבו של הקצין הקשוח. רומנטי ברור, אמתי ממש לא.
הקפטן מסתבר לפי הספר היה אב מסור ורך, ממשפחה עשירה מעל לכל דמיון שלאחר פרישתו הכפויה מהצי ומות אשתו הראשונה, שמח למלא את חייהם במסעות ובפיקניקים. מריה אכן הגיע מהמנזר ללמד את שתי הילדות הקטנות, ולא להיות אומנת לכולם ולמעשה התאהבה בילדים ולא באבא שלהם. הנישואים היו נישואי נוחות כשבין השניים הפרש של כעשרים וחמש שנה. ומי שלמעשה ניהלה ביד רמה ובקשיחות את ענייני המשפחה הייתה מריה.
הקפטן מצטייר כדמות טרגית, הוא איבד את הקריירה שלו, את אשתו הראשונה והאהובה ואם ילדיו, בהמשך איבד גם את ההון המשפחתי ואת המולדת ולמעשה המקהלה שהקימה מריה, ושהוא לא אהב את הרעיון שלה כי אריסטוקרטים לא עובדים ובוודאי לא מרוויחים כסף ,למעשה פרנסה אותם.
מריה הייתה הכוח המניע מאחורי הקמת המקהלה וחיי הקומונה של המשפחה, הילדים גם בשנות העשרים והשלושים שלהם המשיכו לעבוד ולגור יחד, כשלא הופיעו ברחבי העולם ניהלו חווה שאותה רכשו בהרי ורמונט שהזכירה להם את הרי אוסטריה, ושתפקדה גם כמחנה מוזיקלי בין ההופעות.
תכנית על הסיפור האמיתי שמאחורי המזמר והסרט:
[youtube 7q9UVRQ5gZ4 nolink]
קרלה מספרת שהרקע של המשפחה מאוד נוכח בחייהם, בספר מתוארים חיי היומיום של המשפחה בעיקר בארה"ב שהיו צנועים מאוד והורכבו בעיקר ממשמעת ומעבודה קשה. להיות בת למשפחת פון טרמפ זה ברכה גדולה שמטילה גם צל, היא מספרת. היא עצמה לא שרה אבל יש עדיין הרכב של ארבעה בני דודים ששרים. המוזיקה הייתה תמיד נוכחת בחייהם, שלא כמו בסרט, שם נראה שמריה היא זו שהביאה אתה את המוזיקה. היה להם חשוב להציג את הסיפר האמתי, אף על פי שבשלב כלשהו "השלימו" עם הסרט והמחזמר כי הבינו שהוא גורם אושר להמון אנשים ומשמר את שם המשפחה.
ובמילותיה של אגתה, מחברת הספר "אחרי שפגשתי במרוצת השנים אנשים רבים כל כך שסיפרו לי אלו הנאה והשראה הפיקו מהמחזמר והספר, הצלחתי בסופו של דבר להשלים עם "צלילי המוזיקה", חשבתי… מי אני שאבקר את הסרט? בתום מאבק פנימי ממושך למדתי לבסוף להפריד את הזיכרונות שלי מהמחזה, והתחלתי להבין שאף על פי שהפרטים אולי לא נכונים, יוצרי "צלילי המוזיקה" נותרו נאמנים לרוח הסיפור המשפחתי שלנו".
בסופו של דבר המוזיקה הייתה מה שהציל את המשפחה ואפשר לה להגר לארה"ב ושם ההופעות הם מה שפרנסו אותם. כך שבדבר בחשוב הזה אולי החיים והדמיון לא כל כך שונים. אף על פי שזו לא אותה מוזיקה. משפחת פון טראפ הייתה משפחה דתית מאוד והם שרו בעיקר שירי כנסייה ומזמורים. את המוזיקה הנפלאה שבסרט חיברו רוג'רס והמרשטיין.
ועוד מילה לסיום, מעניין איך הייתה עובדת גרסה הפוכה לסרט, קרובה יותר למציאות על אומנת קשוחה המגיעה למשפחה עם אב חם ואוהב, מתאהבת בילדים, נישאת מטעמי נוחות לאב ולאחר שהוא מאבד את כספו מצילה אותם באמצעות הפיכתם למשפחה מזמרת? ובסופו של דבר מתאהבת גם באב. היה יכול להיות מעניין וקרוב יותר לסיפור האמתי. לפני חמישים שנה כנראה זה היה נראה מתקדם מדי אז אולי בכל זאת לפעמים המציאות עולה על הדמיון?
ואיך אפשר בלי שיר מהסרט, השיר שנתן לספר את שמו
[youtube 5fH2FOn1V5g nolink]
המפגש נערך במסעדת "פלורנטינה" המשובחת שבפלורנטין, בתל אביב, באדיבות שי סנדיק שתרגם והוציא לאור את "כל הר וגבע", ושהוא המעריץ הנלהב והמושבע ביותר שפגשתי של "צלילי המוזיקה". מה שאומר שכדרכו בהוצאה הכול נעשה באהבה גדולה.