לפני כשש שנים נפגשתי עם מרים קוץ והעליתי פוסט על ספרה על רקע רומנטי, שהיה קומדיה רומנטית מרירה מתוקה. כעת היא הוציאה ספר חדש, בייבי בלוז, המספר את סיפורה של שושלת נשית, סיפור שנפרש על פני שלושה דורות ושלוש יבשות. ושוב נפגשנו לשיחה.
אהבתי מאוד את הספר, הרגשתי כאילו נכנסתי לעולם אחר מרתק מעין כמוהו, ואני יכולה לבלות בו שוב ושוב. יש בספר שתי דמויות ראשיות מיכל ובתה רובין ועוד דמויות משנה רבות וסיפורים נוספים. עם זאת קוץ מובילה אותנו חזרה ביד בוטחת לשביל הראשי כשמדי פעם מסתעפים ממנו שבילים וסיפורים נוספים.
בשיחה שאלתי כמו שאני נוהגת לשאול: איך התחיל הספר? הפעם תחילתו היא לא בדמות או בתמונה אלא ברעיון.
קוץ שהיא אם יחידנית לתאומים בני עשרים, רצתה לכתוב על אימהות. היא רצתה להביא את הנושא אל קצהו. זה מעניין כי גם הילה בלום כתבה ספר בנושא – איך לאהוב את בתך שעוסק באימהות קיצונית. ספר מצוין בפני עצמו. וגם בספר אבל הלילה עוד צעיר מאת: ליאת אלקיים, הפרק האמצעי עוסק באימהות לפגה בכנות יוצאת דופן. נראה שהדור שלנו הוא בעיקר דור מפוכח.
מרים רצתה לכתוב על אם גבולית, באופייה בכלל ובאימהות בפרט. אישה ואם לא קונבנציונלית שאומנם גדלה בחיפה בשנות החמישים אך התבגרה בקליפורניה בשנות השישים שבעים. הכי סקס, סמים ורוק אנד רול. זוהי שושלת נשית, של אימהות מורכבת, חלקן לא מתפקדות – לנה הסבתא, מיכל הבת והאם, ורובין, הנכדה, הבת ואם צעירה בעצמה.
האם יש דבר כזה בכלל אימהות מתפקדות? זו אחת השאלות העולות מהספר.
לנה אמה של מיכל, היא אם קרה המטפלת בבתה מיכל ללא רגש, יש למיכל בית ואוכל אבל אין לה מצד האם חום, אהבה, קבלה – מיכל מרגישה בלתי נראית ובלתי מובנת מצד אמה, פעם לנה הייתה נחשבת אם טובה דיה, היום כנראה לא. גם הנורמות למה זו אמא טובה השתנו לחלוטין. מיכל היא מעין אמא אדמה, יולדת לבד, הילדה צמודה אליה, היא מניקה אותה, האם זה הופך אותה לאמא טובה ומתפקדת? ימים יגידו. רובין מצידה בעיקר מרגישה נטושה על ידה.
רובין, קשובה יותר לעצמה, היא שונה ממיכל, יולדת בבית חולים בניתוח קיסרי, לא צמודה לתינוקת ומסרבת להניק אותה. לפי עדת ה"זאבות" במחלקה היא לא נחשבת אמא טובה, לקוראת יש תחושה שדווקא היא תדע לאהוב את בתה ולטפל בה למרות הדיכאון אחרי לידה שנראה שיש לה. הדיכאון מעניק לה מבט מפוכח, היא בודקת איזו אמא היא תהייה? היא נשארת היא עצמה. הדיכאון גם מעורר בה חמלה לאנשים שמאבדים את זה לגמרי שחוצים את הקו.
כולן עומדות למבחן החברה, ולמבחן עצמי – כמו שוויניקוט קבע, מי היא האם הטובה דיה? קוץ שתפה אותי שהיא התייתמה מהוריה בגיל צעיר, ולכן בסיפור ניסתה לברוא לעצמה הורים חליפיים. אלו הם לנה ומונייה, הוריה של מיכל.
בספר שני קולות מרכזיים מיכל ורובין, וסיפוריהן מאירים זה את זה ומעניקים לקורא כמה נקודות מבט לאותו מצב. יש בספר דמויות נהדרות וכולן ארוגות יפה לתוך הטקסט ויוצרות שטיח מרהיב וצבעוני.
מלבד האימהות יש בספר הכפלה של דמויות אב. למיכל יש מעין עוד אבא, פואד שהוא גם חברו הטוב של האב, וגם גיסו כיוון שהוא נשוי לאחותה לנה. לרובין חסרת האב הביולוגי, יש את סיימון, ואת בוב הנוצרי תחליפי אב ואת סבה מוניה.
בתה הקטנה של רובין מזכירה לה את שלגייה והיא קוראת לה בשם זמני שלג, יש רמזים נוספים הקושרים את האגדה לספר, גם בשלגייה מדובר באימהות – האם הטובה שמתה, האב הנעדר, האם החורגת הרעה, הצייד שמסרב להרוג את הילדה והגמדים שהם מעין תחליף אב. אפשר גם לראות באגדה את דמויות האלה הקדומה, המופיעה כנערה, כאישה בוגרת וכזקנה. בכולנו יש את כל שלושת ההיבטים האלו.
מרים קוץ כתבה ספר מורכב ועשיר, ומנסה לענות על שאלת האימהות, שרבים ניסו לענות עליה. גם אני כבת וכאם חשבתי הרבה על אמא שלי, היום ופעם, ועל האימהות שלי, במהלך הקריאה בספר ולאחריו, ואני אשוב אליו לקריאה נוספת.
ספר שמאוד נגע בי, כתוב נהדר ומספר סיפור מרתק – מה עוד צריך?
בדיוק הוצאתי גרסה קווירית של שלגיה וראיתי את הסיקור הזה. מרגיש קצת טלפתי
מעניין, איך נקרא הספר?
[…] ספרים, ספר ביכורים מרתק. ממחוזות פחות מוכרים, ואת בייבי בלוז שכבר המלצתי עליו, ואת מתחת לעור בהוצאת עברית של שירז […]