כמו הרבה דברים טובים שקרו בחיי בשנים האחרונות, גם ההיכרות שלי ושל רוית התחילה בעקבות אהבה משותפת לספרים.
נפגשנו במועדון הקוראות של סלונה, כבלוגריות שאוהבות לקרוא ולכתוב על זה ובכנס מועדוני קוראות של דורית תמיר. רוית הגיעה מתל אביב ואני אספתי אותה מהרכבת. היא שיתפה אותי בכך שהתחילה לכתוב ספר והיא מחפשת עורכת לליווי כתיבה ואני, שהייתי אחרי לימודי עריכה בבית ברל וערכתי כבר כמה ספרים, הצעתי לה שנצא יחד למסע. במסע נפגשנו מדי כמה שבועות, דנו בדמויות, בהתפתחות העלילה ובכתיבה. עם סיום הכתיבה, הספר עבר לעריכה ספרותית לסופרת ולעורכת מאירה גולדברג ברנע, כי מצאנו לנכון שהוא יעבור לעין מקצועית אחרת ויחזור אליי לעריכה לשונית.
"אהבותיה של אמה"- על קצה המזלג
לאמה קליין, אוצרת אומנות, אם לבן ובת מתבגרים, מלאו חמישים. היא יודעת להתלבש ועדיין יפהפייה אך כבר לא מרגישה כך: בעיניה הגוף החטוב קמל, הזוהר הועם, והערך העצמי התפוגג. שנים של נישואין בהם התשוקה והריגוש העלו אבק, חלומות שנשכחו, בוס מתעמר ומלחמת קיום יום יומית מביאים אותה לנקודת אל חזור.
פגישה מקרית עם גבר אנגלי בשדה התעופה תוביל אותה להרפתקה סוערת. הייתכן שקיבלה הזדמנות שנייה לאהבה ולתשוקה? האם תאהב ותכיר שוב בעצמה וביכולותיה ותמציא עצמה מחדש בחייה האישיים והמקצועיים? או אולי תראה באור חדש את שכבר היה לה.
בעל, אישה וגבר לוקחים אותנו למשולש אהבה סוחף, לוהט ומרתק, בין תל אביב, פריז ולונדון. על בחירות בין המוכר והבטוח ובין החדש והמסעיר, על גילוי עצמי והכוחות הטמונים בנו ושבכל גיל צריך זמן לאושר.
עכשיו רוית זקוקה לכן לשם הוצאת הספר לאור – לחצו על שם הספר כדי לעבור – אהבותיה של אמה – מאת רוית ליפשיץ ציון, ספר במימון המון.
נפגשנו שוב לקפה ולשיחה, הפעם כבלוגרית וככותבת
מה בעצם הביא אותך לכתיבת הספר?
התחלתי לכתוב בגיל 49, כמה חודשים לפני שעזבתי קריירה מצליחה וארוכת שנים בה הרגשתי כמו בכלוב זהב. מזה שנים לא מעטות חלמתי לפרוש כנף מארגון בו חשתי מחנק ושהקירות בו סגרו עליי ולצאת לעצמאות אך על רקע משברים כלכליים האפשרות הייתה בגדר חלום בלבד. התחלתי פשוט לכתוב… פסקאות, סצנות בלי קשר. הרגשתי שזה המפלט שלי, שאני מנקזת את הרעלים מחיי בכתיבה ומעבירה אותם אל הנייר. חלק מהפסקאות נותרו על מפיות בתי הקפה וחלקן הפך לעמודים ולפרקים והדמויות החלו להתגבש לספר.
אלו היו הרגעים שבהם התנתקתי מחיי היום יום, והתחברתי לדמויות, לתשוקה לפנטזיה. הכתיבה הצילה אותי בתקופה הזו.
מה היה לך קל יותר לכתוב את החלק של הפנטזיה הרומנטית או את החלק המציאותי יותר?
היה לי קל יותר עם הפנטזיה, והיה לי קשה עם החיים האמתיים. עם הפנטזיה נהניתי מכול רגע וכתבתי כשהחיוך לא מש משפתיי אך לא היה לי קל לנתק את עצמי ואת חיי מחייה ובעיותיה של הגיבורה. לא רציתי לכתוב אוטוביוגרפיה אלא להמציא, להתרחק ולכתוב את חייה של הגיבורה והתהליכים אותם היא עוברת. הגיבורה היא פאשיניסיטה, אוצרת אומנות, מוזיקאית לשעבר. בתחומים האלו עסקתי כל חיי ויכולתי לפלרטט אתם ולבנות דמות אמינה וכובשת. בשלב מסוים, לאחר כשנה של כתיבה בבדידות מזהרת, הרגשתי שאני צריכה אוזן קשבת לליווי הכתיבה ולהעמקת הדמויות וכך נפגשנו.
למה פנית לתהליך ליווי כתיבה?
לאחר כשנה של כתיבה לבד הרגשתי שאני צריכה מבט מקצועי, בעיקר בצמתים ובהחלטות. הרגשתי כמו בספר דלתות מסתובבות שבו כל החלטה בספר תוביל לכיוון אחר. כל החיים המקצועיים שלי כתבתי אבל זו הייתה כתיבה שיווקית. עם תואר במוזיקה ותואר במנהל עסקים, מצאתי עצמי בגיל 49 פותחת דף חדש בטריטוריה פחות מוכרת ורציתי תמיכה מקצועית.
ומה נתן לך התהליך?
"קודם כל להרגיש שאני לא לבד בתהליך. הלכתי לסדנאות כתיבה קצרות וממוקדות (כמו של אשכול נבו וכו') אבל זה לא אותו דבר. מצאתי מישהי שידעה ללוות אותי ולכוון אותי. היינו מדברות ומגיעות למסקנה מה צריך לקרות בהמשך הספר, בונות את העלילה. התהליך עזר לי גם לנקות את הכתיבה – להוריד עודפים, חזרות, קלישאות. שהדיאלוגים יהיו אמינים.
מדוע דווקא רומנטי – ארוטי?
"נחשפתי לז'אנר הרומנטי רק בשנים האחרונות. עד אז חוויתי עשרות שנות קריאת פרוזה 'גבוהה' ו'רצינית" הן הקלסית והן העכשווית. קבלתי את הספר הראשון מחברה. קראתי אחד ועוד אחד, נשביתי ולא הבטתי אחורה. הספרות הרומנטית שינתה את חיי, העשירה אותם ללא הכר ואני זוקפת לזכותה מהפך מקצועי ואישי.
"ברומן ישנן סצנות רומנטיות חושפניות, מהותיות לקו העלילה ושאפתי להביע אותן בדרך אמנותית ובשפה פיוטית בדומה לאישיות של הגיבורה ולעתים אף בהומור האופייניים לה. הגיבורה שלי בת החמישים עוברת הרפתקאות וחוויות שלחלוטין לא צפתה ואין לדעת מה תהה השפעתן עליה ומה יהיה ה'סוף טוב הכול טוב' שלה. בתור אישה קצת ביישנית, סגורה ומאופקת שהכינוי שדבק בה הוא "הליידי האנגלייה", עברתי שינוי במאה ושמונים מעלות כדי לא רק לקרוא רומנטיקה אלא לכתוב אותה ולא למגירה אלא לחשוף את הכתיבה לעולם כולו. בנקודה הזו, הדיבור וההתייעצות עם מלווה ספרותית עזרו לאין שיעור."
"הרגשתי שבתהליך הליווי אנחנו בעצם מילדות את הספר. הספר הראשון הוא תמיד מעין אוטוביוגרפיה מודחקת, משתמשים בחומרים מהחיים אך עדיין זו יצירה עצמאית- בדיונית. יחד עברנו את התהליך בתקופה שבה גם עזבתי מקום עבודה ויצאתי לעצמאות, תהליך שהיה בתחילתו אזור דמדומים בבחינת "הלא נודע". הרגשתי שהייתי לבד ופתאום יש אימא לספר."
"הליווי עזר לי הבין שאני צריכה להיות אמיצה. להאמין במה שאני כותבת ובזה שיקראו אותי"
היכנסו לאתר. בחרו מתנה ותהיו גם אתן חלק מהספר "אהבותיה של אמה".
[youtube UMULxtH2iZ0 nolink]
וכדי להבין יותר את תהליך הליווי, ובכלל לפגוש אותי, יהיה כיף, בואו לבקר באתר שלי