קיבלתי אליי שני ספרים מקסימים אחד חדש כישופים ומכשפוטובות, מאת: אורית פיול אור, איורים, אוריין שביט, הוצאת בדיוק, 2018. ובעקבותיו את אשה יודעת מאת אורית פיול אור, שיצא לפני כמה שנים איוריה של קרן בר.
לאשה יודעת כריכה קשה בצבע תכלת עם איור מוזהב השקוע בכריכה ולכישופים עטיפה בהירה עם איור מוזהב של עיגול ובתוכו ציפור.
כאוהבת ספרים התרגשתי קודם כול מיופיים של הספרים ומההוצאה המוקפדת. את הטקסט מלווים איורים נפלאים ועם אשה יודעת הגיע גם סט גלויות. מזמן לא נתקלתי בהוצאה כל כך יפה.
הספר הזכיר לי את החוויות שעברתי בשלל פסטיבלי הנשים שהשתתפתי בהן, בשקטי השונים, בהרכבים מגוונים. עם חברות, עם אחותי ופעם מיוחדת במינה עם אחותי ואמא. כאישה של מילים דווקא בשקטי התחברתי יותר לגוף, לריקודים, לריו אביירטו במים, להליכת מלאכים ולשחיית פיות. לתופים אינדיאנים, לריקודי בטן ולמעגלי ההעזה. תחושה דומה מצאתי בספרים. חוויות מהפסטיבל אפשר למצוא בפוסט לרקוד ערומה במים.
שאלתי את אורית פיול אור מאיפה הגיע הספרים המיוחדים האלו?
הספר "אשה יודעת" שיצא לאור ב-2015 היה פרי ראשון של עבודתי," מספרת אורית. "הוא כבר נמכר באלפי עותקים והפך לחבר הסודי של אלפי נשים ששומרות אותו ליד מיטתן ובכל לילה משיבות לעצמן את כוחן בעזרת המלים והציורים שבו. ספרה השני של אורית כישופים ומכשפוטובות יצא בימים אלו.
על הספר החדש היא אומרת: "המסע שלי חוצה זמנים ותרבויות. הוא חוצה את קווי ההיגיון ומערבב את כל הכאבים, את כל התקוות, את השמחה ואת האבל, בקלחת הרותחת והמבעבעת של כל הנשים והגברים, הילדות והילדים, האימהות והאבות, הסבתות והסבים. הוא עשוי מהאזורים שבהם הייתי חסרת אונים, בודדה ואבודה, וגם מרגעים של כוח, יכולת חסרת גבולות והתעלות של חיבור למעשה האהבה הגדול של האנושות."
בגיל 17 עברה אורית תאונה דרכים, שכדי להירפא ממנה הייתה זקוקה לכוחות נפש גדולים. בתוך כאבי הראש ושברי העצמות אורית התחילה לחוות את כוחה של הנפש בריפוי הגוף. אחרי הצבא למדה רפואה סינית ונעשתה מטפלת ואף ניהלה את המגמה לאקופונקטורה בקולג' הישראלי לרפואה טבעית. הספר כישופים ומכשפוטובות בנוי כמדריך למסע של שינוי עמוק. אורית פיול אור לוקחת אותנו אל החוויות המכוננות בחייה ומשם מתפתח הספר כמסע חניכה שמזמין כל אשה לקחת את הצידה לדרך שנחוצה לה, לעשות את ההכנות הפנימיות ואחר כך לקפוץ בלי פחד לממד חדש של מפגש עם כוחות הריפוי הנשיים, עם מקורות השראה ועם לחשים וטקסים בשפת שירה עוצמתית.
בספר – יש הרגשה של חזרה הביתה, הנשים הבאות מן המדבר, והים כל אחת מרגישה שזה נכתב עליהן. יש ארכיטיפים ותחושה של שייכות מאוד גדולה, חלק משבט מאוד אמורפי וקיים. מחזק את האמון שלהן בעצמם, נותן לגיטימציה להקשיב לקול הפנימי. היא מרגישה חלק מהמורשת של נשים שמסכימות להיות חזקות, עצמאיות, יפה ונשית וגם עצמאית.
*
אני השתמשתי בו כספר השראה, היום הרגשתי עצב עמוק כי הוריי במצב מורכב, בייחוד אמא שלי שחולת דמנציה. דיברתי עם אחותי על כל מיני סידורים שאנחנו עסוקות בהן וכתבתי את הפוסט. החלטתי פשוט לפתוח את הספר אישה יודעת והגעתי לטקסט:
אני אשה גדולה
גדולה מאופק עד אופק
מלב כדור האדמה ועד אינסוף שמים.
מסכימה להכיר בעוצמתי האדירה בכל כוחותיי.
מכלה את כאביי, מכילה את פחדיי
מסכימה לחבק כאבים ופחדים של אהוביי.
מסכימה להסתכל לכאב בעיניים
ולגדול דרכו למקום חדש
שוב ושוב, עד אין סוף.
ביקשתי מאורית שתספר קצת על עצמה:
היא נולדה בחולון. דמות מרכזית בחייה מינקות הייתה סבתה, שבגיל 17 ברחה מגטו וילנה ושרדה את השואה כפרטיזנית ביערות הקפואים של צפון פולין שם הלכה ימים ארוכים במגפיה בלי לחלוץ אותם. לסבתא יפה, שלה מוקדש הספר, הייתה השפעה מכרעת, על היווצרות תפיסת עולמה של אורית. היא לימדה אותה על מכשפות, וחלקה איתה כבר מגיל ינקות את זוועות ההישרדות ביערות, את תובנותיה על אכזריות האדם, על הישרדות, על קנאה ושנאה, על פחדים ולחשים שונים ומשונים. בקשר הזה בין ילדה לסבתה היו שלובים מרכיבים של אימה וריפוי זה בזה
"אפשר להגיד שאני מורה, או מטפלת, או מכשפה טובה, או יועצת, או סופרת. אני גאה בזה שאין לי כרטיס ביקור ושבסטודיו שלי לא מתנוססת שום תעודה על אף אחד מהקירות. בעברי הרחוק הייתי מתכנתת מחשבים, למדתי ולימדתי רפואה סינית, למדתי מוסיקה. אבל כל אלו גם לא יכולים לתאר או להגדיר את מי שאני היום. ההגדרה המדויקת ביותר שהצלחתי למצוא היא שאני משתדלת שמי שפוגש אותי יאהב את עצמו יותר. לשמחתי אני לא נדרשת להגדרות מדויקות כי עוד ועוד אנשים ותלמידות מגיעים מפני ששמעו, או קראו משהו שהדהד להם את ליבם, את הגעגוע, את ההרגשה שיש כאן בית. בית לכאבים ולשמחות."
למה מכשפות?
מכשפה בניגוד לפיה – היא עוצמתית, יש לה כוחות לכן היא מעוררת פחד המביא לאלימות נגדה. היא מכוערת ומפחידה, היא לא נשית. הכישוף – הצידה לדרך. בספר אורית הופכת את הסמלים של המכשפה לחפצי עוצמה.
אורית אומרת: "מכשפה טובה יכולה להיות אשה כמוני שעוסקת בזה כמקצוע, אבל היא יכולה גם להיות מנכ"לית, מנהלת בית ספר או בעלת מסעדה או שחקנית, שמודעת לכוחות שלה ומשתמשת בהם כדי לחולל שינוי וריפוי בכל מקום שבו היא פועלת. יש נשים שבעיניהן אני רואה את העוצמה המוחלטת של המכשפה, והן כמו רומזות לי במבט חמוץ: "עוד לא, אסור שיידעו כמה אני חזקה". ויש כאלו שבתוך תוכן כבר הסכימו, ועל שפתיהן עולה חיוך נדיב, והשאלה: "באמת מותר לי? האם אני כבר יכולה לחולל בחופשיות, בלי פחד, את המהומה הזאת של קיומי המפואר? האם מותר לי להכיר בהשפעה העצומה שיש לי על כל מי שאני פוגשת"?"
מומלץ לכל אישה. אפשר ורצוי להשיג בחנות האתר – בדיוק כמו שאני עם ספרים ומוצרים נוספים.
להמלצות על ספרים ולהכיר אותי ואת עבודתי כעורכת ספרים מוזמנים לאתר שלי – שלומית ליקה – ספר משלך
.