לא כולם יצאו לאור השנה, חלק בשנה שעברה אבל את כולם קראתי השנה ואהבתי מאוד, הסדר לא חשוב כי אני לא ממש מבינה איך אפשר "לדרג" ספרים, אלו פשוט ספרים שאהבתי לקרוא וממשיכים ללוות אותי. כולם ספרים של סופרים החיים בארץ וכותבים בעברית, קצת אחרי ראש השנה ולקראת יום כיפור, יום הקריאה הלאומי.
להבעיר את המים באש, נעם פרתום, הוצאת חרגול,2012.
הגעתי אל הספר בעקבות הזמנה בסלונה לערב השקה לספרה של רוני הלפרין "גוף בלא נחת", היה ערב מרתק ונשים יוצרות נפלאות השתתפו בו, אחת המקסימות ביניהן הייתה נעם פרתום שהקריאה שירים מספרה "להבעיר את המים באש". היא לא ממש הקריאה זו היה יותר מן מופע של אישה אחת. כל כך התלהבתי שמיהרתי לרכוש ממנה ספר ואפילו קבלתי הקדשה אישית יפה. מאז אני חוזרת וקוראת בו ולא מפסיקה ליהנות מהשפה הנהדרת והמיוחדת ומהשירים הנשיים, העצובים, מצחיקים, מרירים מתוקים, חושניים האלו. אז תודה שהחזרת אותי לקרוא שירה, כבר שכחתי כמה אני אוהבת, מחכה לספר הבא. יש לנועם פרתום גם פרויקט של שירה מצולמת ביו טיוב, מוזמנים להכיר.
מט ילדים, בלה שייר, הספרייה החדשה,2011
אחד מספרי הסיפורים הנפלאים והעמוקים שקראתי השנה. בנובלה הראשונה "מט ילדים",הכותבת מספרת על ילדות בשכונה ברוסיה,יש בה חמישה שערים והילדים הגיבורים עוברים ביניהם, הסיפור האחרון המתרחש בארץ "פעמיים" על עולה מבוגרת העובדת איך לא כקופאית בסופר פשוט שובר את הלב. מחכה לספרים הבאים.
דושינקא, נשמה, אירס אליה-כהן, הקיבוץ המאוד, ספריית פועלים,2013
בכתיבתה של איריס אליה-כהן התאהבתי כבר ב"מכתוב" ושמחתי לקרוא השנה את ספרה החדש, באופן המתכתב עם "מט ילדים" ו"ויקטור ומאשה", גם בו אחת הדמויות היא של ואדים עולה מרוסיה, והמועדון שלו "בבושקה" הוא זירת התרחשות משמעותית בספר. מלבד רוסיה העלילה לוקחת אותנו גם למרוקו, וכמובן לישראל. ספר מרתק, עשיר, כתוב נפלא שהדמויות וסיפוריהן המשיכו ללוות אותי עוד הרבה לאחר סיום הקריאה.
עשתונות, אופיר טושה גפלה, כתר,2013
טושה גפלה הוא אחד הסופרים האהובים עליי. מאז "עולם הסוף", דרך "היום שבו המוסיקה מתה" והשנה "עשתונות", ספר מאגי, מפותל ומורכב. המחבר כהרגלו בורא עולם שלם ואחר. אל אריק, גיבור הספר, העובד במעבדת מחשבים מגיע גבר שאיבד את זיכרונו. מכאן מתפצלת העלילה לדרכים רבות בהן דמיוניות ובהן מציאותיות. כל ספר שלו הוא הפתעה, הפעם היא מוצלחת במיוחד.
הביקור , הילה בלום, זמורה ביתן,2011 
אחד הספרים שיותר אהבתי השנה ושמחתי להכיר את העורכת והסופרת, הילה בלום מהוצאת זב"מ, במפגש של "מועדון הקוראות" של סלונה, אצלם בהוצאה. ספר מצחיק, עצוב, כתוב נפלא. אהבתי במיוחד את האופן בו תוארה המשפחה המורכבת, המולחמת מאבא וילדה מנישואיו הראשונים ומאימא וילדה משותפת. ובעיקר היחסים בין האחיות והקשר המורכב שנוצר בין הבת של האבא ואשתו החדשה, קשר שמוכר לי באופן אישי. שפה עשירה ודמויות נהדרות. לכל המשפחות המורכבות באשר הן.
אנשי פינות, אסתי ג. חיים, כנרת זמורה ביתן, 2013
אסתי ג. חיים, היא אחת הסופרות הישראליות האהובות עלי, אהבתי במיוחד מבין ספריה את "חיינו השניים" ו"מחר יקרה לנו משהו טוב", תמיד על יחסים המגיעים עד לקצה. אהבתי את הכנות שבה היא כותבת, על כך שזה הסיפור היחיד שהיא יכולה לספר למרות שהיא מבינה שלכולם כבר נמאס מסיפורי שואה. את הדמויות, את התמודדות המשפחה עם מחלת הנפש של האם, את הסבתא החזקה וכמובן הילדה, האב ובעיקר הדודה המגיעה מהונגריה ומכניסה צבע לחייה האפורים של המשפחה.
ויקטור ומאשה, אלונה קמחי, כתר , 2012
"סוזנה הבוכייה" של אלונה קמחי הוא אחד מהספרים האהובים עלי. אהבתי מאוד גם את ספרה החדש שעוסק גם הוא בעלייה מרוסיה, אבל מזווית אחרת. בשנות השבעים,שני אחים מנסים כל אחד בדרכו להשתייך למקום החדש והמוזר שהגיעו אליו ולא ממש מצליחים. שוב דמויות מרגשות ואמינות, הסבתא שמעולם לא רצתה בתפקיד זה אך נאלצת לקבל אותו, ויקטור שמנסה להשתייך ולאמץ לעצמו זהות ומשפחה חדשה ומאשה שמנסה לבעוט ולהכאיב ופוגעת בעיקר בעצמה. סיפור על זהות, הגירה, געגועים והשתייכות.
צילה, יהודית קציר, הספרייה החדשה/ הקיבוץ המאוחד,2013
מה כבר לא נכתב על ספרה של יהודית קציר, אהבתי מאוד את החלק הראשון שמתאר את דמותה של צילה, אם סבתה, ובעיקר את סיפור התיישבותה בארץ מנקודת מבט נשית. זהו מבט מעמיק וזווית אחרת על סיפור שכולנו מכירים. את החלק השני של המכתבים אהבתי פחות, אך החלק הראשון הוא פשוט נהדר, על סיפור האהבה המשולש המיוחד שבו והדמות הנפלאה של צילה, אישה עצמאית ומרשימה ופמיניסטית בדרכה. הלוואי שיהיו לנו עוד גיבורות כאלו.
כשהמתים חזרו, אילן שיינפלד, כנרת,זמורה-ביתן, 2012
פנטזיה יהודית, מסתבר שיש דבר כזה. אילן שיינפלד מחבר רב המכר "מעשה בטבעת" פרסם השנה ספר נפלא "כשהמתים חזרו", יש משהו בשפה שלו ובסיפורים שמזכיר לי מאוד את סיפוריו של יצחק בשביס זינגר, ואין מחמאה גדולה מזו בעיניי. אני לא חושבת שהספר זכה בהכרה לה הוא ראוי, הוא כתוב נפלא ולטעמי היה קצר מדי, ובאמת הבנתי שהיצירה הייתה אמורה להיות חלק מטרילוגיה. חבל שלא התאפשר לפרסמה כך, כי החלק העוסק בחיי המשפחה שמקורה בנובוסליץ' היה קצר מדי, בארץ חלה תפנית והסיפור הופך למעין פנטזיה מאגית, משיחית. אני מאוד אהבתי, מומלץ במיוחד לקריאה ביום כיפור.
לילה אחד, מרקוביץ',איילת גונדר-גושן, כנרת, זמורה-ביתן,2012 
הפתעה של ספר, מצחיק, קולח, מרתק, לא לחינם הוא זכה בפרס ספיר. העלילה מתרחשת בימי קום המדינה, מרקוביץ' אחד שאף אחד לא שם לב אליו, מתחתן בנישואים פיקטיביים עם בלה היפה כדי שתקבל סרטיפיקט לעלות לארץ אך מסרב להתגרש ממנה. גם פה יש עירוב של דמיון ומציאות, לאחת הגיבורות, סוניה יש ריח של פריחת תפוז, יש פה גם כתיבה נשית שלא מתביישת לכתוב על מיניות בתקופה שלא הרבו לדבר על "זה". מומלץ ביותר.
ועוד כמה שאהבתי: גן נעמי, מזל עורב, סיפור אהבות, קצב התמוססות הקרחונים, סיפורים קצרים. מאוד, נערות למופת ויש בטח עוד, משאירה משהו לפעם הבאה. קריאה נעימה.
[…] http://saloona.co.il/goofy/?p=311 […]