טוב הראשון זה הכי קל, לא סתם קוראים לבלוג שלי "קוראת ספרים", כי אם יש משהו שאני לא יכולה בלעדיו זה לקרוא. כבר כתבתי על כך פוסט,איך התחלתי לקרוא? בערך בגיל ארבע, ומאז לא הפסקתי. אני לא חושבת שעבר עליי יום ללא קריאה בחיי, אפילו בחופשת לידה קראתי, אני פשוט באמת לא יכולה בלי.
- טוב גם פה זו לא בעיה, וזה לא מקום שני זה ביחד, וזה אהבת חיי, הבעל שלי. אנחנו כבר עשרים שנה יחד ולא רק שאני אוהבת אותו אני מאוהבת בו. זה לא שאנחנו לא רבים, מתעצבנים ומשגעים אחד את השני. אבל מעבר לזה יש ידיעה מוצקה שאני והוא זה לכל החיים, כמו שדניאלה חברה טובה שלי הגדירה את זה:. זו שותפות גורל, מה שיקרה יקרה לנו יחד. אז לחיי החברות, התשוקה וזה שהוא מכין לי קפה כל בוקר, אוהבת אותך.
- ושוב, זה לא לפי סדר חשיבות, הבן המקסים שלנו, מיכי האחד והיחיד. שמאז שנולד הפך אותי לאימא והפך לי את החיים. מתינוק מתוק, הפך לילד חמוד ונער מתבגר. והכי חשוב שלאורך כל הדרך יש בינינו קשר קרוב ואוהב, כן גם היום כשהוא בגיל 15, וזה הכי לא מובן מאליו בעיני. ילד שלא מפסיק להפתיע אותנו, למשל עכשיו כשהוא התנדב למד"א, לילד, המקורי, החכם והמצחיק שלי, מתה עליך ולומדת ממך לשחרר, ולאהוב אותך כמו שאתה צריך ולא רק כמו שאני רוצה.
- המשפחה המורחבת שלי, ובעיקר לשתי אחיותיי, נועה ויעל. שבשבילי אתן חלק ממני ומהנשמה שלי. יעל היא אחותי הגדולה, שאין דבר שקורה לנו בחיים שלא עובר ניתוח מפורט. כמה למדתי ממך, מהאומץ שלך, מהמלחמה שלך לחיים טובים ומאושרים. כמה אני שמחה שעכשיו את במקום כל כך טוב, באהבה, ובעבודה. ונועה אחותי הקטנה, שאני מעריצה את הנחישות שלה ואת החוכמה. וכמה אני שמחה שהשנה גם סיימת את הדוקטורט וגם מצאת את אהבת חייך ואת בדרך להקמת משפחה.
- ואחרונות חביבות, החברות שלי ניבי, ענת, דניאלה ואורנה שאנחנו מלוות את החיים אחת של השנייה כבר המון שנים. מה לא עברנו יחד, אהבות, לימודים, קריירה, ילדים ועכשיו התמודדות עם הורים מזדקנים, אתם האחיות שבחרתי, אחיות לבי. ויש לי עוד מעגלי נשים שכאלה בשקטי, בלימודי עריכה, ברוח נשית ועכשיו גם בבלוגריות בסלונה.
