שני ספרים יפים שאהבתי מאוד, בשניהם יש התמודדות עם אבל, כעס ואובדן ובשניהם יש בסופם לבלוב וחזרה איטית לחיים
איך נולד ספר? לפעמים מגיעה דמות, כמו שספרה לי לאה איני על ספרה בת המקום, הדמות ליוותה אותה שנים עד שמצאה לה סיפור מתאים, לפעמים עולה רעיון, אך הוא מחכה לדרך ולצורה הנכונות עבורו, כפי ששיתף דויד גרוסמן בהרצאה על ספרו – סוס אחד נכנס לבר, שוחחתי עם שניהם ותוכלו לקרוא על כך בפוסטים באתר שלי.
אני יודעת את זה כי ליוויתי ואני מלווה כותבים בדרכם לספר, ושוחחתי עם סופרים רבים על כך, וכשאני מקבלת ספר לעריכה ספרותית אני מנסה תמיד לגלות את רגע ההתחלה.
ספר הביכורים, מאת העיתונאית והסופרת, לילך וולך, הספר בעל השם המיוחד והמושך הטיטניק טובעת אבל הבופה פתוח, שיצא בעריכת נווית בראל, שאף בחרה לו את כריכתו היפה, עורכת הספר והסדרה היום קצר בהוצאת ידיעות ספרים, נולד מרעיון, כמו הרבה ספרים שנולדים מהמחשבה מה היה קורה אילו?
במקרה הזה מה היה קורה אילו זוג שכל אחד נשוי לאחר מנהל רומן והם מחליטים באותו יום לעזוב כל אחד את ביתו ולהיפגש בבית אחר, של הוריי הגבר? שלומית, מגיעה ראשונה וממתינה ליונתן, המאחר להגיע. מכאן חוזר הרומן אחורה לימים שקדמו לאירוע ואנו שומעים עליהם מפי שלומית, בעלה עומר, יונתן ואשתו אורנת.
שלומית בת הארבעים, הזכירה לי את הגיבורה של מור אסאל מאיך ללטף קיפוד, שתיהן נמנעות מן החיים כל אחת מסיבותיה. שלומית נשואה לא באושר, ונדמה שהיא ובעלה חיים בחיים מקבילים. מהספר אנחנו לומדים שהיא נפגעה בעברה, ואף נכתב שלא יצאה מהמיטה למשך חצי שנה לאחר שנעה חברתה הטובה נהרגה בתאונת דרכים כששלומית נהגה. היא לא חושבת שהיא מספיק חשובה. יש ימים שבהם קשה לקום ולתפקד, היא שרויה במעין ערפל, אך לפעמים כשהוא מוסר היא מתגלה כאישה חכמה וחדה ועם זאת מבודדת מהעולם. אין קשר בינה למשפחתה. אצל בעלה, עומר איש הייטק, נדמה שרגשות הם לא הצד החזק. היא עובדת כמוכרת שמנסה להיעלם ולא להציע שירות בחנות ספרים במרכז מושבה מעין זיכרון או בנימינה.
המפגש עם יונתן, הסופר המצליח שעובר עם משפחתו למושבה ומגיע לכתוב בחנות הספרים, מחזיר אותה לחיים. יונתן אינו מגיע לשם במקרה, הוא ואורנת אשתו עברו משבר בחיי הנישואים והחליטו לפתוח בחיים חדשים במקום אחר. דרך המפגשים ביניהם מצליח יונתן למרות רצונה של שלומית להתקרב אליה, פתאום מגלים את האישיות שלה, משהו בא מתעורר לחיים, וגם משהו בו.
הספר מתאר לנו זוגיות ארוכה ושחוקה, אצל שני הזוגות. עומר בעלה של שלומית עובר חוויה משנת חיים בנסיעה עסקית ללונדון, כשהוא חוזר, הוא רוצה בקשר משמעותי יותר. המפגש עם יונתן החזיר את שלומית לחיים והיא כמו שנשמטה מחייה מחליקה אליהם מחדש – היחסים בינה לבין עומר משתנים כי היא כבר מוכנה לשינוי. היא כבר אינה ניצבת בחייה שלה אלא במעבר להיות דמות ראשית.
ציטוט: "בדרך למטוס, במונית. יכולתי להרגיש בפעם הראשונה אחרי המון-המון זמן שאני נושמת את כל האוויר שהריאות שלי מצליחות להכניס".
הספר הזכיר לי ספר נוסף שאהבתי השנה – ללמוד לדבר עם צמחים, שנכתב המקור בקטלאנית על ידי מרתה אוריאולס, תורגם על ידי יוסי טל, ויצא לאור בסדרה חוצפנית המשותפת לשתי הוצאות שמביאות לנו פנינים מהספרות העולמית תשע נשמות בעריכת אוריאל קון והכורסא בעריכת הילית חמו מאיר. פה הבגידה והכעס הם סודיים ומחללים ומכתימים את האבל ואת הזיכרונות. גם פאולה, רופאת יילודים בת 42, הופכת לזרה בחייה מלבד בעבודתה עד שבתהליך ארוך ובו מעבר לכפר של אביה, פגישות עם חברים, רומן מפתיע ויחסים קרובים עם שכן – כשהסמל לכך הוא טיפול בגינה ובצמחים שהיו אהובים על מאורו בעלה, וכמובן עבודתה כרופאת יילודים המטפלת בהם בפגייה – כל אלו עוזרים לה לחזור ולהיאחז בחיים.
לפעמים הכעס מציף ולא רואים דבר מלבדו, אולי קל יותר להיאחז בכעס מאשר באובדן, לאט לאט לומדת פאולה, להפריד את הכעס מהזיכרון ולהיזכר גם ביופי שהיה ביחסים ביניהם ולסות להיםתח חזרה לחיים.
ציטוט: "היינו בחיים.
ההתנקשויות, התאונות, המלחמות והמגפות לא הטרידו אותנו. יכולנו לצפות בסרטים שהתייחסו בקלות דעת אל פעולת המוות, או בכאלה שהפכו אותה למעשה אהבה, אבל היינו מחוץ לתחום שהכיל את המשמעות המוחשית של אובדן החיים".
שני ספרים יפים על אובדן, על אבל ועל כעס, ועל מה שמעיר ומחזיר אותנו לחיים. ספטמבר הוא חודש לא קל עבורי מאז שנפטר אבא לפני שנתיים, הספרים האלו שקראתי כל אחד כבר פעמים ואקרא שוב, עזרו לי כל אחד בדרכו המיוחדת, להתמודד עם האבל ולעורר תקווה. מקווה שגם השנה התקווה תנצח.