כל כך הרבה ספרים קראתי השנה. אין ספק שהיה שווה להצטרף ל"מועדון הקוראות" של סלונה. חלק קראתי והמשכתי הלאה וחלק ממשיכים ללוות אותי.
גיליתי שכשאני כותבת על ספר גם הקריאה משתנה. אני כותבת הערות, לפעמים קוראת שוב, מסמנת משפטים ורעיונות שאהבתי ובעיקר נהנית מהתחקיר הקטן שאני עורכת בעקבות הספרים ומחבריהם.
הפעם עם סיום השנה האזרחית בחרתי לכתוב על ספרים מתורגמים, על ספרות עברית שאהבתי כתבתי בבלוג "מה לקרוא ביום הכיפורים", סילבסטר הוא אמנם יותר חג למסיבות אבל זהו גם זמן טוב לסיכומי שנה.
- פרנהייט 451 ריי ברדבורי, הוצאת זמורה ביתן, 2013
ספרים על ספרים וקריאה אני אוהבת במיוחד. וכן ספרים המתארים עולם עתידני, בספר מופלא זה יש גם מזה וגם מזה.
זהו ספר קודר, על חברה עתידנית, בה שורפים ספרים כי הם מעוררים למחשבה. חברה טוטליטרית, השולטת בנתיניה ומספקת להם בידור 24 שעות ביממה. מפחיד כמה מהתחזיות שלו התממשו, ביניהן ז'אנר תוכניות המציאות, הניכור, ההתמכרות לקניות ועוד. אך הספר גם מציע תקווה, אנשים הבורחים מהמלחמה ומהערים, והופכים לעדים חיים הזוכרים קטעים שלמים מספרים כדי שאפשר יהיה להדפיסם מחדש. ספר מושלם לאוהבי ספרים, מטריד במובן הטוב של המילה, וכמובן כתוב נפלא.
- "גל", סונאלי דרניאגלה, ידיעות ספרים, 2013
דרניאגלה היא דוקטור לכלכלה. בחג המולד של שנת 2004 היא נפשה עם משפחתה בארץ מולדתה, סרי לנקה. ביום שבו התעתדו לחזור ללונדון הכה בחוף צונאמי, שרק בדרך נס ניצלה ממנו. ברגע אחד נורא – אבדה לה כל משפחתה – בעלה, הוריה ושני ילדיה.
בספר היא מתארת את רגעי האימה, ואת התמודדותה בשנים שחלפו מאז עם מציאות שלא ניתן לשאת אך גם אי-אפשר להתכחש לה.
זהו טקסט הכתוב בכנות ובתנופה יוצאות מגדר הרגיל, ספר על אובדן שהוא גם מלא חיים. באמצעות זיכרונות, מילים והתבוננות עצמית חסרת פשרות מקימה דרניאגלה לתחייה את כל מה שאבד לה – ואת עצמה. (מתוך הכריכה האחורית).
אין הרבה מה להוסיף, ספר מטלטל ומרגש, שמעביר עד כמה שאפשר את חווית השכול. ובאופן מפתיע ספר מלא חיים.
- רק עוד דבר אחד, גו'נתן טרופר, זב"ב, 2013
יש לי חיבה לאנשים ולסופרים מצחיקים, אחד מהסופרים המצחיקים ואהובים עליי הוא הסופר היהודי, אמריקאי ג'ונתן טרופר. שקראתי ראיון בו הוא מצוטט "המטרה שלי היא לכתוב על משפחות באשר הן, ואני משוכנע שמשפחות מכל הדתות משגעות את כולם, אבל ייתכן שהמשפחה היהודית עושה את זה הכי טוב ומעניין".
ואכן בשלושת ספריו זוכה המשפחה היהודית לטיפול מושחז. גם ב"איך לדבר עם אלמן" ובעיקר ב"מכאן אני ממשיך".
גיבור הספר "רק עוד דבר אחד קטן" הוא סילבר, גבר יהודי, מוזיקאי מצליח לשעבר וכושל כבר הרבה שנים, גרוש ואבא "מחורבן" כהגדרתו לבתו בת ה-18. אשתו לשעבר בה הוא עדיין מאוהב עומדת להינשא לרופא מצליח. והוא עסוק בשתייה ובמחשבות על ההחמצות של חייו.
הוא עובר אירוע מוחי קל שמשנה אותו ואת יחסיו עם כל הסובבים אותו ובסופו של דבר את חייו. ככל ספריו של ג'ונתן טרופר זהו ספר מצחיק, שנון ונוגע ללב כאחד. הפוסט בתנור.
זהו לכאורה (עוד מילה אפנתית בזמן האחרון) ספר מתח המבקש לפתור תעלומת רצח ישן של בחורה צעירה. אך זהו גם סיפור אהבה לא פשוטה, ובעיקר מדריך לכתיבה. |
||||
מרקוס גולדמן, סופר צעיר ומצליח, נתון במצוקה: הוא לא מסוגל לכתוב את הרומן החדש שהתחייב להגיש למו"ל שלו תוך חודשים ספורים. תאריך היעד עומד לפוג כשלפתע מתחוללת טלטלה בחייו: חברו והמרצה שלו לשעבר, הארי קֶבֶּרט, מן הסופרים הנודעים בארצות הברית, נרדף על ידי העבר שלו ונמצא אשם ברצח שאירע יותר משלושים שנה קודם לכן. |
|
בספר הנראה כמותחן אמריקני הבנוי לעילא ולעילא, ז'וֹאל דיקֶר מתבונן באמריקה, במגרעותיה ובחולייה של החברה המודרנית, בספרות, בכתיבה, בצדק ובתקשורת.
ספר נפלא שיזכה אם ירצה השם בפוסט משלו.
הסהספר הזה קצת מטעה. הוא נראה מן ספר מתוק וכיפי שכזה, אבל מעבר לעטיפה הצבעונית והמקסימה כשלעצמה, יש בספר, בעיקר בקריאה שנייה, הרבה עצב והחמצה והתובנה שאת הדברים שהגיבורה באמת רוצה, כסף לא ממש יכול לפתור, ובמקרה של ז’וסלין הגיבורה הוא אפילו יכול להרוס.