עקורה בהוצאת נובה – ספר הפנטזיה הטוב של השנה

נעמי נוביק, עקורה, תרגום: יעל אכמון, נובה, 2016

לקראת שבוע הספר, חג המולד לאוהבי הספרים, אני רוצה להמליץ על ספר נפלא, אחד הטובים שקראתי בכלל ומומלץ במיוחד לאוהבי פנטזיה. עכשיו מי שלא קורא את הז'אנר לא לברוח, זה ספר מצוין שיכול לדבר לכל אוהבי האגדות והספרים הטובים.

מי שקורא את הפוסטים שלי כבר יודע שאני בחורה של ז'אנרים והאהוב עליי, מאז גיל 8 שבו קראתי לראשונה את "האריה, המכשפה וארון הבגדים" הספר שפתח לי דלת של ארון לז'אנר (לא התאפקתי) הוא הפנטזיה.

כשאני מתחילה לקרוא ספר לא מהז'אנר אני מניחה שהוא מתקיים בעולם שלנו, אם זה רומן היסטורי אז בזמן אחר אבל עדיין הכללים מוכרים. כשאני מתחילה לקרוא ספר פנטזיה אין לי מושג היכן הוא יתרחש ומתי. בעולם שלנו אבל בזמן אחר? מסע בזמן? בעולם אחר? בעתיד? הקרוב? הרחוק? יהיו רק בני אדם? אולי גזעים אחרים? הוביטים? אלפים? שדים? בני לילית? מכשפים? קוסמות? ציידי צללים? בני העם היפה? המגבלה היחידה היא דמיונו של המחבר או המחברת. וכשזה טוב, זה מעולה.

השנה קראתי כמה ספרי פנטזיה טובים שיקבלו פוסט המלצות נפרד, אבל כמאמר הקלישאה, אם תקראו רק ספר פנטזיה אחד השנה תקראו את עקורה. נעמי נוביק מחברת עקורה, מוכרת לחובבי הז'אנר מספרה דרקון הוד מלכותו שיצא בהוצאת גרף והוא הספר הראשון בסדרת ספרים המתארת את תקופת מלחמות נפוליאון עם טוויסט שמחבר אותן לעולם הפנטזיה, היו להם דרקונים.

 

המתרגם המוערך דידי חנוך שתרגם רבים מספרי הפנטזיה והמד"ב האהובים עליי ביניהם "שחקן מספר אחת" , החליט לפתוח הוצאה לאור לספרי פנטזיה ומד"ב בשם "נובה".  ואחד מהספרים הראשונים שבחר להוציא השלישי ליתר דיוק הוא "עקורה".

נפגשתי לשיחה אתו ועם יעל אכמון מבכירות המתרגמות בארץ שתרגמה את עקורה.

חנוך סיפר לי שנעמי נוביק באה מעולם ה"פאנפיקשן" שאלו סיפורים הנכתבים על רקע עולם של ספרים מוכרים על ידי כותבים חובבים. ב-2006 היא פרסמה את "דרקון הוד מלכותו" שהצליח מאוד ומאז נוספו המשכים רבים לסדרה.  עוד לפני שהסדרה הסתיימה היא כתבה את עקורה שמראש נועד להיות ספר יחיד.

עקורה מבוסס על עולם האגדות המזרח אירופאי, ואלו היו הסיפורים שסבתא של נעמי נוביק נהגה לספר לה. כשחנוך קרא את הספר כבר הייתה לו כוונה לייסד הוצאה. הוא רצה להוציא לאור ספרים שיש בהם נקודת מפגש בין כתיבה איכותית לבין ספרים שיוכל להצליח מבחינה מסחרית. הוא אהב מאוד את עקורה, ספר שמצליח לפרק באופן חתרני את כל מוסכמות הז'אנר, וגם כמה מז'אנרים אחרים.

היפה והחיה – נראה שעקורה מתכתב עם האגדה הקלאסית הזו ומלביש אותה בבגדים מזרח אירופאיים. בכפר קטן שהוא חלק ממלכה השוכן בעמק ובו זורם נהר נערכים כולם לבוא "האדון" האדון הוא מכשף הידוע בשם הדרקון שמדי עשר שנים בוחר לו נערה מבין אחת נערות הכפר ולוקח אותה למגדל שלו. זו תמיד נערה עם ייחוד מסוים ובכפר של אגניישקה כולם מניחים שהוא ייקח את קאשה היפה שאמה הכינה אותה לתפקיד זה כל חייה.

אולם פה מחכה לנו טוויסט ראשון בעלילה, בטקס המזכיר את סצנת "הקציר" במשחקי הרעב, בוחר הדרקון דווקא בנערה חסרת הניסיון, הפראית והמגושמת. כמו ביהלום לא מלוטש הוא מבחין בה במשהו שנסתר מעיניי האחרים. יש כאן משהו שהזכיר לי את בחירת בילבו מ"ההוביט" על ידי גנדלף המכשף. גם פה סומן ונבחר מי שהכי לא סביר לצאת למשימה אך ברגע האמת הוא מוכיח את עצמו מעל ומעבר.

אגניישקה היא גיבורה אנושית מאוד, היא מגושמת, פראית, נוח לה יותר בחוץ בשדות מאשר במגדל המפואר של הדרקון. חשוב לה להציל את חברתה שנפגעת על ידי הרוע שביער, רוע שנגדו מתמודד הדרקון כדי שלא יבלע את הכפרים, רוע שהמלחה נגדו הופכת למאבק משותף עם הדרקון. יחד הם חזקים יותר.

הקסם שלה הוא קסם שמקורו כפרי, היא מוצאת ספר של מכשפה באבא יאגה ומתוך האינטואיציה שלה מבינה אותו ומשתמשת בו. הדרקון הוא שכלתני יותר, מבקש להבין איך עובד כל דבר. יש פה מאבק בין מסורת קדומה, מסורת של ריפוי, של צמחי מרפא, הנשענת על ידע קדום ואינטואיציה, לבין מסורת כתובה, מדעית שבה לכל דבר יש חוקים והכול מתועד.

אחד הדברים שאהבתי בספר הוא שהמאבק בין "הטוב לרע" הוא מורכב מאוד. יש סיבה לרוע, הוא לא שרירותי. הוא בא כתוצאה מאבדן, מכאב על בגידה. הוא בא כתוצאה מעוול שנעשה, עוול מוליד עוול.

עוד נושא שאהבתי בספר והזכיר לי מוטיב בשר הטבעות, הוא ההתייחסות לנזק שאנו גורמים לטבע. האהבה של הסופרת והגיבורה שלה לטבע, ליערות, לצמחים, לנהר ניכרת בכל שורה בספר.

 

תמונה של האנטים מתוך טרילוגיית סרטי שר הטבעות

בכלל לעצים, ליער יש מקום רב בספר הזה. נזכרתי באנטים, רועי העצים, מהדמויות האהובות עלי בשר הטבעות. והעצים המרושעים הזכירו לי גם את עץ הערבה המרושע שבסדרת ספרי הארי פוטר.

מוטיב נוסף הוא ההתייחסות לשנאת הזרים – הרגע שהוליד את השנאה והמלחמה האירוע המכונן בספר הגיע מתוך שנאת הזר, השונה. זהו החטא הקדמון שבבסיס הספר היפה הזה.

בעולם של הוצאות גדולות ומסחריות, יש מקום להוצאות קטנות ואיכותיות, הוצאה כמו "תמיר סנדיק" שמוציאה ספרות מתורגמת איכותית, ועכשיו גם הוצאת נובה.

עקורה הוא הספר השלישי אחרי מת ברובו וחייו של טאו. שני ספרים שכבר תורגמו אך הוחלט לא להוציאם לאור, חנוך רצה מאוד שיצאו לאור והחליט לפתוח הוצאה משלו דרך מימון המון.

יעל אכמון שהיא חברה טובה שלו ומתרגמת מוערכת, תרגמה את הספר. "נכבשתי כבר מהקריאה הראשונה" היא מספרת. "הספר היה אתגר עבורי, הוא כתוב בשפה פיוטית, מעין אגדה. קורה בו המון. הוא גם מרגש מאוד וגם מותח, גם סיפור אהבה וגם הרפתקאות."

בעקבות הקריאה בספר חזרתי לספר שאהבתי מאוד רצות עם זאבים וקראתי שוב את סיפורי באבא יגה והפרשנות שלהם. גם קלאריסה פונקולה אסטס, מתייחסת לידע הקדום האינטואיטיבי, לאישה היודעת, האישה הרואה. היא מנתחת אגדת עם מזרח אירופאית את הסיפור על "וסליסה והבובה"  על וסליסה שיוצאת לחפש ביער את באבא יגה לאחר שנשלחה לשם על ידי האם החורגת ובנותיה, בסיפור המהדהד את סינדרלה, כותבת אסטס:

"בבה יאגה היא "האישה הפראית" במסווה המכשפה. כמו המלה "פרא" המילה מכשפה קיבלה גוון של גנאי. אבל לפני זמן רב שימשה כינוי לנשים מרפאות, זקנות וצעירות כאחת. המילה נגזרת מהמילה wit שמשמעה חכמה. זה היה לפני שדתות הטוענות לקיום אל אחד החלו להטביע את דתות "האם הפראית". ואף על פי כן, המפלצת, המכשפה, הטבע הפראי וכל שאר היצורים והיבטים אחרים בנפשות נשים – שהתרבות סבורה שהם איומים – הם דווקא הדברים הברוכים שנשים זקוקות ביותר לשיקומם ולהעלתם אל פני הקרקע".

 

מתוך לוח פינטרסט מקסים המוקדש לתמונות של באבא יאגה

כשאגניישה מתחברת לכוחה האמתי ולאינטואיציה שלה, היא חזקה, חזקה יותר לפעמים מהקוסמים הגדולים ביותר של תקופתה. היא משתמשת בכוחה להיטיב ולהגן. היא מצילה אנשים מהשחתת היער. היא מתאמצת כדי להציל את קאשה חברתה שהיחסים ביניהם הם לדעתי לב הספר.

החיבור העמוק של אגניישקה הוא למקום שמממנו היא באה, לנוף הולדתה "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" כתב טשרניחובסקי,

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא… / שאול טשרניחובסקי

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה,

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ,

רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה אָזְנוֹ עוֹדָהּ רַעֲנַנָּה,

רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה עֵינוֹ טֶרֶם שָׂבְעָה לִרְאוֹת,

כָּל אֲשֶׁר פָּגַע בְּמִשְׁעוֹלֵי־טְלָלִים יֶלֶד

מִתְלַבֵּט, נִכְשָׁל עַל כָּל גּוּשׁ וְעִי־אֲדָמָה…

סיפור האהבה העיקרי הוא בינה לבין היערות, הנהר, הפרחים, העצים וכמובן האנשים האמיצים שבקרבם גדלה.

ספר שהוא קלאסיקה אמתית, לא רק לחובבי הז'אנר.