עוד שנה אזרחית מסתיימת, ושנה חדשה עומדת בפתח. ויש לי כרגיל מה להגיד על הספרים שקראתי השנה. כיוון שזו שנה אזרחית בחרתי רק בספרי תרגום מאות אם לא אלפי ספרים מתורגמים יוצאים בארץ, רציתי להמליץ על ספרים המביאים אלינו קולות אחרים, מקוריים וייחודים ממקומות ומתרבויות אחרות.
אני קוראת הרבה, כשני ספרים בשבוע, ולרוב גם מהר. יש ספרים שגורמים לי להאט את הקריאה, להפסיק, לחשוב ואלו הם הספרים שאני אוהבת ושנשארים איתי גם לאחר הקריאה – לפניכם עשרה כאלו:
ארץ קטנה, גאל פיי, מצרפתית: ניר רצ'קובסקי, סדרה לספרות יפה, מודן, 2017
אני אוהבת מאוד את הספרים היוצאים בסדרה לספרות יפה בעריכת ארנית ברק כהן. קראתי השנה גם את לעזוב לפני בוא הגשמים הנהדר ואת גם זה יעבור, ואהבתי אותם מאוד, ובחרתי להמליץ על הרומן החדש והייחודי – ארץ קטנה שמביא לנו קול צעיר ומיוחד, ספר ביכורים שהוא רומן התבגרות ממקום שאנחנו רגילים לשמוע עליו בחדשות ובעצם לא יודעים עליו הרבה.
על הספר: גבריאל גיבור הספר, הוא ילד בן עשר המתגורר עם הוריו ואחותו בשכונה של זרים ודיפלומטים בעיר הבירה של בורונדי. הוא בן למשפחה מעורבת, אביו צרפתי יזם, ואימו היא בת רואנדה. על רקע ההיסטוריה המדממת של מרכז אפריקה, בארצות המנסות להיחלץ מציפורני השחיתות ושוקעות באלימות, גבריאל חי במעין בועה עם חבריו לשכונה. בועה המתנפצת עם רציחתו של הנשיא הנבחר ושקיעת המדינה בכאוס המזכיר את מצבה של רואנדה ממנה באה אמו. על רקע הכאוס מתפוררת גם משפחתו של גבריאל ואמו עוזבת את הבית. הסיפור מתחיל מנקודת מבטו של גבריאל בן השלושים שחי בפריז וחוזר לארצו.
ספר מצוין שעוסק בשאלות של זהות, הגירה, אובדן ואלימות. נקודת מבט פנימית ומרתקת על התבגרות בלב הסכסוך, מבט רלוונטי גם למי שחי בלב הסכסוך שלנו.
שורה תחתונה: ספר חובה, הלוואי שיכניסו אותו ללימודי הספרות אצלנו.
*
בהוצאת תשע נשמות אפשר למצוא בפורמט הקטן אוספים של סיפורים של סופרים קלאסיים, נובלות ותרגומים מספרדית ומאנגלית של יצירות מופת שלא תורגמו ושל סופרים עכשוויים. אני חושבת שהם עומדים מאחורי ההבטחות שלהם באתר: "תחביבה של הוצאת תשע נשמות הוא הגילוי. ציד יצירות שקריאתן עשויה לספק נחמה ספרותית… יצירות חריגות שאפשר לקרוא אותן באמצעות ״העין הפנימית״ של הקורא, כפי שכינה זאת ההוגה ג׳ון ברג׳ר."
בזכותם גיליתי השנה כמה תגליות. אחת מהתופעות ששימחו אותי בשנים האחרונות היא "התחייה" מחדש של שטפן צוויג ובעיקר תרגומים חדשים ליצירותיו. אני חושבת שהספר שהתחיל את הגל הזה הוא הנערה מהדואר המשובח שיצא בסדרה לספרות יפה ב-2013 מודן, אחריו פורסם גם קלריסה, ובתשע נשמות מפרסמים את הנובלות שלו.
מלבד פחד ומרד המציאות שראו אור השנה, יצאו גם עיני האח הנצחי, מנדל של הספרים ועוד. הכרתי ואהבתי את הרומנים של צוויג וכמובן את ספרו הנפלא העולם של אתמול, אבל לנובלות המקסימות שלו התוודעתי בזכות הוצאת תשע נשמות. בעולם הספרים של היום לא פשוט להוציא נובלות קצרות וקבצי סיפורים ומסות, תשע נשמות כמו זיקית לפניה ולוקוס של שירה חפר, עושות זאת, בפורמט קטן, בהקפדה על העטיפה ועל התרגום ונראה שיש ביקוש לספריהם, והם מוצאים מקום בלב קוראים רבים. מסתבר שאפשר גם אחרת.
פחד, שטפן צוויג, תירגום: מגרמנית: הראל קין. יצא לאור ע"י הוצאת תשע נשמות, 2017,
פחד / שטפן צוויג
על הספר: מעין מותחן, על משולש אהבים. לגברת אירנה יש מאהב, והיא חושדת שהרומן התגלה על ידי אחת השכנות שלו והיא סוחטת אותה. הדמות המרכזית בספר הקצר הזה היא הפחד. הפחד של אירנה שהרומן שהיא כבר לא ממש זוכרת למה הייתה צריכה אותו? איך התחיל? ולמה הוא נמשך? יתגלה לבעלה. בווינה הבורגנית של תחילת המאה העשרים, זה יהיה אסון עבורה והיא תאבד את הכול.
צוויג משחק בגיבורים שלו ובקוראיו ביד אומן, הוא בוחן ומפרק את המנגונים הפסיכולוגיים של הפחד, התשוקה, האשמה והשליטה.
עד לרגע האחרון הוא מצליח להשאיר אותנו במתח, לתעתע ולבסוף להפתיע אותנו וכמו בסיפורי מופאסאן ואו. הנרי לגרום לנו להבין שלא הבנו כלום, וכדאי לקרוא את הנובלה מחדש.
שורה תחתונה: פנינה של ממש.
*
לתשע נשמות גם סדרה הנקראת נואר, בבסגנון הבלש האפל.
מוות הוא שם המשחק, מאת דן ג' מארלו,תרגום: יותם בנשלום שיצא ממש לאחרונה., תשע נשמות, 2017
מוות הוא שם המשחק
על הספר: נכבשתי בדמותו של הפושע המכונה בספר רוי. כמו בספרו המופתי של טרומן קאפוטה בדם קר מצליח המחבר לגרום לקוראים באופן שנראה בלתי אפשרי לחבב את האיש הרע שבסיפור. במסורת הבלש האפל גם בספר זה יש הרבה ברים, אלכוהול, נשים יפות, אקדחים ומכוניות מהירות. וכמו בסרטי הגנסטרים האמריקאיים יש פה שוד בנק, כסף והרבה גופות.
אל תחשדו בי שאני חובבת אלימות, ממש לא אבל אני יודעת להבחין בכתיבה טובה ודן ג' מרלו הוא סופר מצוין. כתיבתו חסכונית, חדה ומלאת הומור. אין לי מה להגיד לזכותי כמו בעלת הבר שהוא מרבה לשהות בו גם אני התאהבתי בפושע, אלים, אכזרי וחסר מצפון. כזה שחי ללא קשרים אישים כמעט, אוהב בעלי חיים יותר מאשר בני אדם ואלוף בהישרדות. לאורך כל הדרך רציתי שיחמוק מידי החוק, ואכן בספר הגבול בין הטובים לרעים אינו חד, וטיפוסים מפוקפקים אפשר למצוא משני עברי החוק. משהו בכתיבה ובטיפוסים הזכיר לי את דמיון רניון שאהבתי לקרוא בגיל ההתבגרות.
מקווה שההוצאה תתרגם את ספר ההמשך. ועוד מילה על התרגום המשובח של יותם בנשלום, השפה נהדרת, אין תחושה שהספר נכתב באנגלית ותורגם, יש משהו בעברית שמתאים לשפה התמציתית של מארלו, כמו שהוא מסיים את הספר:"ביום מן הימים אני אעזוב, ואת היום שבו אעשה זאת לא ימהרו לשכוח".
שורה תחתונה: גם את הספר והדמות הזה לא אמהר לשכוח.
*
שטום, ג'ם לסטר, תרגום, גיא הרלינג, תמיר סנדיק
על הספר: תמיר סנדיק ובשמה הקודם סנדיק ספרים, היא הוצאת בוטיק שמקפידה להוציא ספרים איכותיים ומתורגמים להפליא. קראתי ואהבתי רבים מבספריהם ביניהם אליזבט איננה הבלתי נשכח, הסודות של בלפסט הקודר והנפלא ועוד. הספר שאהבתי השנה אינו ספר קל ופשוט. למרות עוד אופנה של השנים האחרונות להוציא ספרים על אנשים עם מוגבלויות ולהציג אותם בצורה חביבה, כמו פרויקט רוזי . בספר הזה אין הנחות. הגיבור הוא נער אוטיסט שלא יככב בשום סרט. הוא לא גאון ולא ילד פלא. הוא אוטיסט בתפקוד נמוך, לא מתקשר, לא מתלבש ובעיקר לא שולט על צרכיו. ההורים שלו מנסים למצוא עבורו מסגרת שתתאים לו, ובדרך עוברים מסע מפרך משלהם.
שורה תחתונה: הספר נוגע ללב דווקא בגלל הכנות הבלתי מתפשרת שלו.
*
במסגרת המסע העולמי קראתי השנה כמה ספרים שמתרחשים באירלנד, אחד מהם הוא הפלא של אנה, והשני הוא ארבעה מכתבי אהבה.
הפלא של אנה, אמה דונהיו, תרגום: נעה בן פורת, אריה ניר 2017
על הספר – רומן היסטור. ליב רייט, היא אחות אנגליה שנשלחת לכפר אירי נידח, כדי לצפות במשך שבועיים, באנה בת ה-11 שטוענת שלא אכלה במשך ארבעה חודשים. הילדה הופכת לגיבורה מקומית ונערצת על ידי הכפריים הדתיים אך יש כאלה המטילים ספק בסיפור. הספר מתעתע בקוראים ובליב, קשה לדעת מה האמת ומה לא. ליב והקוראים הולכים שבי אחר דמותה של אנה, שלא ברור אם היא מתחזה או קדושה. לאט לאט הסודות נחשפים עד לסוף המפתיע.
שורה תחתונה: ספר יפה על כוחה של אהבה ונחישות, ועל כוחם האפל של סודות ושקרים.
*
עוד הוצאה המרבה להוציא ספרות מתורגמת היא ידיעות ספרים, אהבתי לאחרונה את להקיף את השמש, ורציתי להמליץ על ספר עדין ומורכב שמי לוסי בארטון.
שמי לוסי בארטון, אליזבט סטראוט, תרגון: עידית שורר, ידיעות ספרים 2017
על הספר – אני אוהבת מאוד ספרים העוסקים בכתיבה. לוסי בארטון היא סופרת שכמו הילדים מטירת הזכוכית, הצליחה להחלץ ממשפחה החיה בעוני, ובבערות, וליצור לעצמה חיים אחרים. בסגנון החסכני והמרומז של הספר, מפוזרים רמזים על פגיעה קשה מצד האב כנראה של התעללות מינית. כיום היא חיה בניו יורק, סופרת מצליחה, בעלת משפחה. ניתוח שהסתבך מחייב אותה לשהות תקופה ארוכה בבית חולים. השהייה בבית החולים שולפת אותה מההווה ומחזירה אותה לעבר, בעיקר בגלל ביקור מפתיע של אמה שיושבת ליד מיטתה כמה ימים. הקשר ביניהם נותק וכעת בשיחות מהוססות הן מנסות לגשר על הפערים.
שורה תחתונה: פערים רבים יש בסיפור, ודווקא האימה המבצבצת מביניהם טוענת את הסיפור בכוח. אהבתי את העטיפה, כי הספר הזכיר לי אקוורל עדין המצויר בצבעי מים. ספר שנשאר איתי לאורך זמן.
אהבתי גם את מאה ימים של אושר, פאוסטו בריצי, תרגום מאיטלקית: מורן אטיאס, זב"מ 2017
על הספר – ספר שהעטיפה אינה עושה לו חסד. זה אינו סיפור אמריקאי מתקתק, אלא רומן משפחתי המתרחש באיטליה, ומספר את סיפורו של לוצ'ו באטיסטיני, רומאי בן 40, נשוי ואב לשני ילדים, שמגלה מאוחר מדי שיש לו סרטן בכבד, ולא נשאר לו הרבה זמן לחיות.
אני קצת משוחדת, כי אני אוהבת את איטליה ואת רומא שהן לגמרי גיבורות בספר. לוצ'ו מחליט לא לספר לאף אחד ולקבוע מראש איך ומתי יפרד מהעולם. אך עד אז יש לו כמה משימות והחשובה ביניהן לעורר מחדש את האהבה בינו לבין אשתו.
אהבתי את הספר המריר מתוק, ואת רקמת החיים שנגלית בספר, והדמויות שבו ליוו אותי עוד זמן רב לאחר הקריאה.
שורה התחתונה: כמאמר הקלישאה, שהיא כמובן אמיתית כמו כל הקלישאות רק שחוקה משימוש, ספר מחמם לב.
כל מי שמכיר אותי יודע עד כמה אני אוהבת סיפורי התבגרות וספרי נוער, רציתי להמליץ על שלושה שאהבתי במיוחד השנה.
החיים חלקי 7, הולי גולדברג, סלואן, תרגום: יעל אכמון, זב"מ 2016
ספר התבגרות נהדר בתרגומה המצוין של יעל אכמון.
על הספר: ילו היא ילדה מיוחדת. היא לא כל כך מתעניינית בבגדים ובבנים, היא מתעניינת מאוד בצמחים וברפואה. היא עוברת טרגדיה בלתי נתפסת, ומתוכה מצליחה לצמוח, להתבגר, לרכוש חברים ולמצוא לעצמה משפחה ושייכות.
שורה תחתונה: ספר מיוחד שלא תוכלו שלא לאהוב, ממש כמו את הגיבורה שלו, וילו צ'אנס.
להוצאת טל מאי יש כישרון מיוחד בבחירת הספרים שהם מוציאים לאור.
תמיד גרנו בטירה, שירלי ג'קסון, תרגום: מאירה פירון, הוצאת טל מאי, 2017
על הספר: מֵריקֵט בּלֶקווּד מתגוררת באחוזה המשפחתית עם אחותה הגדולה קונסטנס ועם הדוד ג'וליאן. בעבר מנתה המשפחה שבע נפשות – עד שבערב נורא אחד מצאה מנת רעל את דרכה אל קערית הסוכר. לאחר שזוכתה מרצח ארבעת בני משפחתה, שבה קונסטנס לביתה – טירה מבודדת בקצה הכפר – כשמריקט מגינה עליה מפני אנשי הכפר הסקרנים והעוינים. השנים עברו בניתוק נעים ונוח, עד שיום אחד הופיע בפתח ביתן בן הדוד צ'ארלס.
סיפור גותי, ובו: טירה מסתורית, רצח לא מפוענח, דוד זקן ונכה, כל אלו מהווים מסגרת כדי לומר משהו על שונות ועל היחס אליה. ספר שככל שקוראים מגלים שיש דברים הנסתרים מהעין.
שורה תחתונה: חווית קריאה מהפנטת שהזכירה לי עוד ספר גותי שאהבתי שעוסק גם הוא בנערות הסיפור השלוש עשרה.
הספר גם פועל באותו עולם נפשי שבו מתרחשת עלילתו של עוד ספר מצוין מבית היוצר של הוצאת עוץ.
עץ השקרים, פרנסס הרדינג, תרגום: יעל אכמון, הוצאת עוץ, 2017
על הספר: פיית’ רגילה שלא משוחחים עמה. היא רק בת 14, ילדה בעיני המבוגרים; בחברה הוויקטוריאנית, מקומה לשתוק ולא להביך את הוריה. אבל כשמשפחתה עוקרת בבהילות לאי קטן ונידח, פיית’ חושדת שהם בעצם נמלטים משערורייה – ויצר הסקרנות גובר עליה. אולי תמצא הסבר ביומנים של אביה, הכומר והמדען? כתביו צופנים סודות מפתים על מוצא האדם, על דינוזאורים, על מאובנים של מלאכים. חיפושיה של פיית’ אחר האמת צוברים דחיפות. הולך ומסתמן שהמפתח להבנת הכול הוא צמח מסתורי: עץ שלפי האגדות, ניזון משקרים…
ספרה עטור הפרסים של פרנסס הרדינג הוא יצירת מופת מורכבת, מרובדת ומותחת, מתובלת בהומור דק ושנון, ובפמיניזם מפתיע. גולגולות וקרינולינות, תה מנחה ודינמיט: היכונו לחוויית קריאה יוצאת דופן.
אין לי מה להוסיף על מה שכתוב בגב הספר, כל מילה אמת.
שורה תחתונה: רומן היסטורי, על גבול הפנטזיה, שהוא גם סיפור התבגרות מרתק ועמוק, חווית קריאה מפתיעה ומסחררת.