"מתי כבר תעשו לי אח קטן?" שואל הילד שלי, שבטוח שזה רק עניין של זמן וזה יקרה, ולא מבין למה ההורים שלו, מתעכבים כל כך, עם הדבר הזה שכבר יש לכולם ורק לו אין.
"את יודעת שאני הילד היחיד בכיתה שאין לו אחים" הוא שוב אמר לי , "אבל יש לך אחות" אני אומרת ושולפת את אלין, הבת של אבא שלו ואחותו לכל דבר שמבוגרת ממנו בעשרים שנה והוא רואה אותה פעם בשבוע שבועיים בערך בארוחות משפחתיות.
" לא ככה, אחים שגרים איתי באותו בית אני מתכוון, שמשחקים איתי ויכולים לישון איתי, את אלין אני בקושי רואה" הילד החכם שלי לא קונה את מה שאני מציעה לו.
אתמול בלילה אני שוב מספרת לו סיפור ואז מנסה להשתחרר וללכת לראות טלוויזיה עם אבא שלו בסלון, "די" אני אומרת לו, "כל הילדים בכיתה שלך נרדמים לבד, די, אתה עוד מעט בן עשר", "זה לא נכון" הוא עונה לי, תוקף ישר בנקודת החולשה, "לכולם יש אחים, לדניאל יש אפילו שניים והם ישנים יחד בחדר, אז הם לא ישנים לבד".
אני עוברת מהר בראש על רשימת הילדים בכיתה ומוצאת שניים שההורים גרושים ואין להם אחים ומן הסתם לא יהיו בקרוב, עד כמה נמוך אני מוכנה לרדת,אני חושבת, מה לעשות, כשאין ברירה אז אין ברירה. "גם לתומר" אני אומרת לו "אין אחים", "נכון" הוא ממהר לענות לי כאילו התשובה כבר הייתה מוכנה לו בראש מזמן," אז הוא ישן עם אימא שלו" הסאבטקסט שלו צועק לשמים, את לא עושה לי אחים אז את צריכה להישאר אתי, עד שאני אירדם, איך שהוא אבא שלו נשאר נקי, מחוץ לעסק.
"ומה עם שיר" אני מנסה, מנצלת ידע אישי, בטוח האימא הקולית של שיר לא מרשה לה לישון אתה." מה גם ההורים שלה גרושים?", הוא שואל, האמת שהם מעולם לא התחתנו ואמא שלה נכנסה בטעות להריון ורצתה לשמור על הילד, אבל נראה לי מוגזם ככה לחשוף לו את כל האינפורמציה הזאת, אז בסוף אני מוותרת, קרב ידוע מראש, ונשארת אתו שוב עד שהוא נרדם.
יש בזה גם משהו נעים לישון מחובקת עם המלאך היפה שלי ולראות אותו נופל אל תוך השינה, רק שלפעמים אני מרגישה אסירה בביתי שלי, מנסה להתמקח על שעות הערב היקרות.
"זה בגלל שאבא מבוגר כבר מדי?" הוא מפתיע אותי פתאום, כשאני חושבת שהוא כבר נרדם. " גם" אני אומרת לו, "גם הוא וגם אני שנינו כבר מבוגרים מדי". אני מחליטה לא להסגיר לו את האינפורמציה, שבעצם אבא הוא זה שלא רוצה ילדים, לא להכניס אותו בתור צד במלחמה הפרטית שניטשה בינינו, למרות שזה מפתה שיהיה לי עוד שחקן חיזוק, מפתה אבל לא חינוכי ואני מוותרת.
"מה אז אני אשאר בן יחיד" הוא שואל אותי ושובר לי את הלב, אפילו לא ידעתי שהוא מכיר את המונח. כן כנראה, אני לא אומרת לו את מה שכנראה יהיה.
בן יחיד ומיוחד ואהוב ויקר שלי.