מנסה לעבוד והעצב משתלט עליי. מותו של הסופר עמוס עוז מצא אותי לא מוכנה. טוב שמחר אפשר להגיע לעמוד בפני הארון ולהשתתף בטקס.
מרגישה כמו שמת איש קרוב, בן משפחה.
סופר שספריו ליוו את חיי. מיכאל שלי. ככה קראתי לבני מיכאל.
קופסה שחורה הנפלא, מנוחה נכונה, פה ושם בארץ ישראל. ספרים שליוו את חיי הקריאה שלי, ועצבו את השקפותיי.
איש רוח, איש אמיץ. איש שמאל שאהב את הארץ הזאת.
לפני כשלושים שנה, עבדתי בטלוויזיה החינוכית בתוכנית לעידוד קריאה, קריאת כיוון. אחת התוכנית בסדרה עסקה בדמיון, והופיעה בה סרטון שצילמנו מספרו של עמוס עוז סומכי.
כשראיתי את התוכנית, כל כך התרגשתי. תוכנית מצוינת לעידוד קריאה, הפעם על כנפי הדמיון. התייחסות מקסימה לספרו של אריך קסטנר, שלושים וחמישה במאי או דני יוצא אל הים הדרומית. סרט נפלא על סומכי, של עמוס עוז. ולסיום נאוה סמל זיכרונה לברכה בשיחה עם רוני פינקוביץ' המנחה והילדים אדם ושירה על ספרה מוריס חביבאל מלמד לעוף.
עם ההתרגשות בא גם העצב, עמוס עוז אינו עוד איתנו וגם נאוה סמל והאמת שגם הטלוויזיה החינוכית.
אבל אהבת הקוראים והצופים העניקה להם חיי נצח. את ספריהם של עמוס עוז ונאוה סמל ניתן לקרוא ואת הפרק היפה בקריאת כיוון אפשר לראות ביו טיוב.
וכמה מילים על סומכי, הילד שהיה או לא היה עמוס עוז עצמו בימי המנדט הבריטי בירושלים.
הספר יצא לראשונה ב-1990, עם איוריה היפים של אורה איתן.
הוצאת כתר בחרה להוציא אותו השנה מחדש, עם איוריה של רות גבילי, ודוד רפ כתב על כך כתבה בהארץ.
הוא תוהה איך יגיבו הילדים ובני הנוער של היום לספר שנכתב על תקופת המנדט?
הכול זורם אמר הפילוסוף היווני הרקליטוס, וגם בעולמו של סומכי הכול מתחלף. אופניים ברכבת, רכבת בכלב ועוד. הכול גם באמת מתחלף כי תקופת המנדט מגיעה לסיומה.
סומכי מאוהב באסתי, ונראה שהוא מאוהב בלהיות מאוהב. לקראת הסוף מתרחש ביניהם מפגש אמיתי ובו מתקשה סומכי לעבור בהצלחה מעולם הדמיון לעולם המעשה. אסתי הקטנה מצליחה להציל אותו מעצמו.
מגב הספר:
"עמדתי מוקף עד-לאין-תקוה במעגל רוחש של אוכלי-אדם משוחים בצבעי המלחמה ומנופפים רחמים וחניתות. בידים ריקות הכיתי בהם על ימין ועל שמאל, ואחרים, רבים מספור, נהרו ובאו בזעקות-קרב מחביון היער… וכבר כוחותי הלכו ואזלו והמון האויבים סגרו עלי בשינים לטושות ובצהלת-נצחון ואז שרקתי אני שריקה אחת נמוכה ומתוך הסבך זינק עליהם הזאב הפרטי שלי, אכזר ואיום היה, מבתק גרונות בשיניו עד שנפוצו הפראים בשאגות-אימה לכל עבר והוא השתטח לרגלי…"
כאלה ואחרות הן הרפתקאותיו של סומכי, ילד ירושלמי בסוף תקופת המנדט הבריטי, שחבריו קוראים לו בשם "הילד המשוגע", מפני שתמיד הוא מסתבך בצרות עד שהוא מוותר על כל מה שהשיג בהרפתקאותיו – וזוכה באהבתה של אסתי היפה.
ציטוט מהפתיחה:
" הכל מתחלף'. במילים אלה נפתחת ההקדמה לספר,
בו מונה הסופר כל מיני התחלפויות –
של דירה ישנה בדירה חדשה, של אופניים באופנוע
,של בולים ומטבעות, של מכתבים ודעות, ועוד ועוד.
והוא מתחיל לספר על התחלפויות של גיבור הספר.
'אני, כשהייתי בן אחת עשרה ועוד חדשיים בערך,
התחלפתי ארבע או חמש פעמים ביום אחד.
אפשר להתחיל את הסיפור בדוד צמח ואפשר להתחיל באסתי.
אני אפתח באסתי.
סומכי הילד החולם, ששוגה בדמיונות, על אפריקה. החלש שכולם עובדים עליו ושהוריו לא מבינים אותו ומאוהב בסתר באסתי היפה.
כל כך נהניתי לטייל עם בני רווח התפאורן ברחובות ירושלים כדי למצוא לוקיישנים מתאימים. מצאנו את רחובות השכונה ובית יפיפה ובו חפצים מאפריקה.
בבתי הספר למשחק חיפשתי ומצאתי את סומכי ואת אסתי ושאר הילדים שהופיעו בסרט, ובמרכז קליטה בנתניה את הילדים האתיופים.
כדי למצוא את האפריקאים המבוגרים הלכתי למועדון סווטו ומצאתי להקה שהגיעה מאילת ליום הצילומים, בפארק גני יהושוע.
שבועיים צילמנו בקור הירושלמי ואת התוצאה המופלאה תוכלו לראות בקטע הסרט שבתוכנית. התוכנית הופקה בטלוויזיה החינוכית והכסף הגיע מקרן רוטשילד. עורכת: איה רובין, מפיקה: שרי עמירם, במאי התוכנית: שלמה אלברט.
כבר לא עושים תוכניות כאלה באהבה ובהשקעה שכזאת. לשמחתי יו טיוב מעניק להן חיים חדשים ומאפשר לכולם לצפות בהן.
סומכי הוא אחד מספריו האישיים ביותר של עמוס עוז, רמז מטרים למה שיופיע מאוחר הרבה יותר בסיפור על אהבה וחושך שגם הוא עובד לסרט.
שם אנו זוכים לפגוש בעמוס שאולי הוא סומכי ואולי לא באביו ובאימו ובעד דמויות מילדותו. ספר נפלא מהטובים שקראתי, שעכשיו אקרא שוב.
עמוס עוז האיש, הוגה הדעות והסופר כבר אינו איתנו, אבן נפלה מחומת חיינו אולי האבן הראשה. קשה להמשיך לחיות כשהמרקם מתפורר. אך הספרים והסרטים משאירים לנו משהו מהם, מהסופרים והסופרות שרקמו את חיינו
יהי זכרו ברוך.