אחכה לך במוזיאון – המלצת קריאה ראשונה וממש לא אחרונה לשבוע הספר המתקרב

תמיר סנדיק – המלצות לשבוע הספר המתקרב

לקראת שבוע הספר 2019, אני מתחילה בפרויקט המלצות לפי הוצאות. הדוכנים בשבוע הספר מסודרים לפי הוצאות וכך תוכלו להשתמש בהמלצות שלי כשתגיעו לדוכן ההוצאה.

ואני מתחילה עם אחת ההוצאות החביבות עליי, תמיר סנדיק, הוצאת בוטיק קטנה ומוקפדת, שיוצאים בה לאור רק ספרים ששניהם, דורית תמיר ושי סנדיק אוהבים, ושנשארים איתנו לאחר הקריאה.

לשבוע הספר הזה אני רוצה להמליץ על שלושה ספרים שקראתי ואהבתי השנה.

הראשון הוא:

אחכה לך במוזיאון, אן יאנגסון, תרגם מאנגלית: שי סנדיק, תמיר סנדיק, 2019

ז'אנר – רומן מכתבים. ז'אנר שנותן לקוראים תחושה של מציאות ממשית, כאילו אנו באמת קוראים את המכתבים בין הדמויות. נעה מנהיים כתבה עליו נהדר, כהרגלה, במאמר שפורסם בהארץ, רומן המכתבים, קן תפילותי הנידחות. ובו היא מזכירה קלאסיקות כ"ייסורי וורתר הצעיר" ועוד.

אני כל כך אוהבת ספרים שהם רומן מכתבים. נדמה לי שהתאהבתי לראשונה בז'אנר באבא ארך רגליים, שקראתי שוב ושוב בילדותי. אהבתי את ג'רושה אבוט המקסימה, היתומה שנאלצת לקבל תמיד תרומות שאיש לא רוצה יותר. לאחר ביקור של תורמים היא מתבשרת כי היא זוכה במלגה ללימודים בקולג' ולדמי מחייה נדיבים, וכל מה שעליה לעשות הוא לכתוב מכתב פעם בחודש למיטיבה הסודי. המכתבים הופכים בסופו של דבר לסיפור אהבה, שכילדה מתבגרת ריגש אותי מאוד.

פוסט נפלא של עופרה עופר אורן המרחיב על הספר ועל הסופרת. ג'יין ובסטר, אבא ארך רגליים, ושתי היתומות שלה.

עוד רומן מכתבים מצוין הוא שתהיי לי הסכין, הפעם רומן למבוגרים של דוד גרוסמן, ובו גבר שהתאהב בפתאומיות באישה שראה, ושולח לה מכתבי אהבה יפיפיים. בספר אנו קוראים רק את מכתביו של יאיר, ואת מכתביה של מרים אנחנו רק יכולים לדמיין. תוך כדי ההתאהבות בוראים שניהם עולם פרטי ואינטימי, שהקורא שותף לו.

והשלישי, כן יש לי עניין עם שלשות בפוסט הזה, והאחרון הוא – מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים מאת מרי אן שייפר ואנני בארוז, יצא בזב"מ.

ינואר 1946: לונדון מגיחה מתחת לצל מלחמת העולם השנייה, והסופרת ג'ולייט אשטון מחפשת נושא לספר חדש. מי חשב שתמצא אותו במכתב מגבר אלמוני, תושב האי גרנזי, מאיי התעלה הבריטית שכבשו הנאצים? הוא נתקל בשמה בעטיפה של ספר מאת צ'ארלס לאמב – אולי היא תסכים להדריך אותו היכן יוכל למצוא ספרים נוספים של אותו מחבר?

בעודה מתכתבת עם החבר-לעט החדש נשאבת ג'ולייט אל עולמם של האיש וידידיו, החברים כולם ב"מועדון גרנזי לספרות ולפאי תפודים" – מועדון ספרותי ייחודי שהתגבש בהברקה של רגע, כאליבי להגן על חבריו ממעצר בידי הגרמנים. ג'ולייט נחשפת לחברי המועדון הנעימים, אוהבי החיים והספרות, ודרך מכתביהם היא לומדת על האי שלהם, על טעמם הספרותי ועל השפעתו של הכיבוש הגרמני על חייהם. לבה נשבה בסיפוריהם, והיא יוצאת לגרנזי – ומה שתגלה שם ישנה את חייה לעד.
ספר מקסים ומלא חום וחיים, על כוחן של מילים ושל ספרים.

גם אחכה לך במוזיאון הוא רומן מכתבים, אך פה אנו זוכים לקבל  גם את המענה למכתבים ששולחת טינה הופגוד. בעקבות מותה של חברתה הטובה, היא שולחת מכתב אל פרופסור גלוב, חוקר מפורסם של אנשי הביצות, שהקדיש לה ולחברותיה ספר.

אחכה לך במוזיאון

החוקר כבר אינו בין החיים ולמכתב עונה אנדרס לאסן, אוצר המוזיאון. הוא עונה לה במכתב לקוני, שמוביל לחליפת מכתבים שתשנה את חייהם.

גם אני כמותם שייכת לעידן שבו אנשים כתבו מכתבים, ואני עדיין שומרת בקופסאות קרטון מאיקאה את המכתבים שקיבלתי. החשובים שבהם שנשמרים בתיקייה כחולה מיוחדת, עליה מצויר הליצן פיירו, הם אלו שקיבלתי מהחבר שלי בצבא.

מדי יום במהלך השנתיים שבהן הייתי בצבא כתבתי לו מכתב, לפעמים עם פנס כי חברותיי לאוהל, או לחדר כבר רצו לישון. מאות מכתבים שעזרו לי לעבור את השירות הצבאי ולהפוך את האהבה והגעגועים למילים. מדי פעם קיבלתי ממנו מכתבים, מקורס טיס, מבסיס בגולן, מקורס קצינים והם תמיד שמחו אותי והאירו את ימי הצבא שלי.

כך שאני יודעת משהו על מכתבים ועל כוחן של מילים הנכתבות על נייר בחשכה, נכנסות למעטפה ונשלחות הרחק.

באחכה לך במוזיאון נרקמת בין הגיבורים תחילה ידידות, המתפתחת לאהבה מאוחרת, פרק ב'. שהוא כמו שאומרת חברתי האהובה והמוכשרת יעל כרמי, הפרק היפה בספר.

בזכות יעל היכרתי את שירה היפה של אביבית משמרי

לא אהיה אהבת נעוריך – אביבית משמרי

לא אהיה אהבת נעוריך. גם לא תהיה אהבת נעוריי.

מה שנלחש זה לזה בשוכבינו כבר הדהד מתחת המון שמיכות.

האריג המשותף יילך ויתמתח ואנחנו נמלא אותו נגד הזמן, בפירות חתוכים,

בספלים, בנעליים, במכשירי חשמל ישנים.

צרור נגדש והולך שהיה כבר מלא בחציו.

בכף היד הסגורה מפה מקומטת.

וככה נלך ונשב וניסע.

אתה תבוא עשוי ואני אבוא עשויה.

להשלים מגרעות ובליטות יד שנייה.

אני לא מפחדת מזיקנה, אולי רק מדהייה.

ובכל זאת להיות שם איתך לפחות.

אם לא כמו ילדים קטנים, בכל זאת בפליאה.

בלי להזכיר נשכחות.

כבר לא תהיה אהבת נעוריי ולא אהיה אהבת נעוריך.

אלא האיש של אחרית שנותיי.

האישה של אחרית שנותיך.

מתוך המציאות הלא פשוטה של טינה, החיה בחווה עם בעל שאיתו התחתנה כפי שהיא מודה באחד ממכתביה המוקדמים – "ואז ממש לפני שהגיע הזמן המתאים, שתינו טעינו והתחתנו צעירות מדי. אני נישאתי לאביו של הילד שנשאתי ברחמי, ובוססתי, פשוטו כמשמעו כמעט, בחייה של אשת איכר." עמוד 19. כתוצאה מכך היא מרגישה כמו האיש מטולון בכבול, "חיי היו קבורים." עמוד 20.

המכתבים מאפשרים לה פתח יציאה, מהבוץ בו מתבוססים חייה. חברתה הטובה, עשתה טעות אחרת ונישאה לאיטלקי. במהלך חייהן רצו לנסוע למוזיאון אך כשניסו סוף סוף לתכנן נסיעה כזאת, בלה חלתה ומתה, וטינה מעולם לא תכננה לנסוע לבדה.

משהו בכנות של טינה נוגע באנדרס, איש המדעים, האלמן, והוא מציע לה שתבוא לבקר אולי עם אחד מילדיה.

המכתבים שלהם נוגעים בנושאים כמו היסטוריה, מוות, אלימות ועוד נושאים שברומו של עולם, ומדי פעם עוברים גם לפרטים הקטנים של חייהם.

זהו ספר נפלא, על החמצות, בחירות ובעיקר על כך שבכל גיל יש אפשרות לבחירה באושר.

ממליצה מאוד.

ההמלצה הבאה על שריקה באפלה, ספר נוסף של תמיר סנדיק, בפוסט הבא. ואחריו חוט של כסף הנפלא.

• לרשימה שלי בסימניה של ספרים בז'אנר רומן מכתבים
• עוד ספרים של תמיר סנדיק שהמלצתי עליהם: אליזבט איננה, הצרה עם עיזים וכבשים, שיר לאיזי ברדלי, שלושה דברים שלא ידעתם על אלזי