מילה וחוטפי החלומות, הגר ינאי, עריכה: אסף שור, עם עובד, 2019
גילאי 13-8, ולטעמי לכל מי שאוהב ספרים טובים.
הדבר הראשון שמשך את תשומת ליבי בתמונת העטיפה היפה שאוירה על ידי דוד פולונסקי שאייר את העטיפות המופלאות של ההוצאה הראשונה של הלווייתן מבבל, הוא הכפילות של הגיבורה ושל הרקע. מצד אחד רקע שמשדר משהו שקשור למחשבים ונגדו ים ושחפים. על רקע הים ילדת רובוט קיבורגית וצמודה מעין מחוברת אליה ילדה אנושית על רקע מעגלי מחשב מודפסים.
הכריכות של ההוצאה לאור הראשונה של הלוייתן מבבל ושל המים שבין העולמות
מעיצוב הכריכה של הספר – אפשר ללמוד שהספר עוסק בכפילות. אולי הייתי ערה לכך במיוחד כי לא מזמן סיימתי לערוך לספר דוקטורט העוסק בנושא כפילות בספרים.
האמת היא שהכפיל הוא מוטיב ספרותי עתיק יומין. את קין והבל, ורחל ולאה, ניתן למצוא בתנך, ואם נרחיק יותר לקלאסיקות של ספרי ילדים – גם בן המלך והעני, ואורה הכפולה עוסקים בכפילים, ובמסע שעובר כל אחד במציאות של השני, ובמה שהוא לומד מכך.
זהו נושא שמסקרן אותנו, וגם פרויד התייחס אליו רבות. מי הוא אותו הכפיל הצל? לפעמים הוא צל מרושע, ולפעמים הוא תאום חבר. בכל מקרה הכפילות מאפשרת להיות מישהו אחר, לחיות חיים אחרים.
כמו בילד הרע, שירה של לאה גולדברג לילדים
הייתי אתמול בבית הדודה,
אמרתי "שלום" ואמרתי "תודה",
אמרתי "סליחה" ו "בבקשה",
שאלתי תמיד: "זה מותר? את מרשה?"
ואינני יודע, כיצד זה קרה –
לפתע נכנס בי הילד הרע
ואמרתי: "את טיפשה!"
*
בטרילוגיה הקודמת של הגר ינאי, שעליה כתבתי בהרחבה, הלוויתן מבבל יש כפילויות רבות, יונתן והצל היא אחת מהן.
*
נפגשתי עם הגר ינאי, לשיחה ושאלתי אותה מאיפה הגיע הרעיון לספר שעוסק בילדה ובכפילה שלה – רובוטית אנדרואידית מושלמת שאמורה למלא עבורה את המשימות המשמימות שלה, ללכת לבית הספר ולחוגים ולהשאיר למילה זמן חופשי?
להגר ינאי שלוש בנות, שאת אחת מהן לילי הגדולה, תוכלו לראות בתמונה. הגר ספרה שכשלילי הייתה בת ארבע והיו מוציאים אותה מהאמבטיה עטופה במגבת, היו משחקים איתה ב"הגיע חבילה". ובחבילה ילדה שנראית כמו לילי, לילי אהבה מאוד את המשחק וזה היה הרגע שבו עלה הרעיון אצל הגר.
*
כמה מילים על העלילה, מילה, היא יתומה מאם שנפטרה בלידתה, וחיה בדמיונה של מילה כאם האידיאלית. אביה עובד בעירייה במחלקת חניה, סמל למבוגרים שאינם מגשימים את חלומותיהם, והוא נישא מחדש לאביגיל אשת עסקים נמרצת בעלת עסק לחוגים שמכתיבה למילה החולמנית משטר קפדני של חוגים שונים ומשונים כדי שלא יהיה לה זמן לשקוע בחלומות.
כאן נזכרתי במומו וגנבי הזמן המופלא של מיכאל אנדה. בספר מצליחים גנבי הזמן לשכנע את אנשי העיר לחסוך זמן בבנק הזמן, ולהפסיק לעשות דברים חסרי תועלת. הם לא מצליחים לשכנע את מומו שדווקא בעד לעשות דברים כאלה, כמו לבקר חברה, או להשקות פרחים – ליהנות מהרגע הזה. יש פה מעין אלגוריה על החברה המודרנית ומלחמתה בזמן החופשי, זמן החלום – אלגוריה שמצאתי גם בספרה של הגר ינאי, הגר גם מתייחסת בספר לנושא החלומות של הילדים, כמצרך נדיר שהופך כמו הזמן אצל מומו למקור רווח ולמטבע עובר לסוחר. לא רק שהחברה המודרנית הקפיטליסטית גונבת לנו את הזמן היא גם גונבת את הילדות ואת החלומות שלנו.
אחד הקטעים היפים בספר הוא תיאור מוחשי של הפיכת החלומות של הילדים למשהו מוצק, מוחשי שאפשר למכור.
נחזור למילה ולספר – ביום ההולדת שלה, לאחר ריב עם הוריה, מופיעה על מסך המחשב של מילה, מודעה נוצצת שמבטיחה לה שתקבל אנדרואידית שאיש לא ידע עליה, שתלך במקומה לבית הספר ותמלא את חובותיה. היא שמחה לקבל אותה אבל כבר בהתחלה ברור שיש לכך מחיר. קצת כמו למכור את נשמתך לשטן.
"אז ככה אני נראית?" לחשה מילה לעצמה. היא הקיפה את הילדה בזהירות, בחנה אותה מכל הצדדים ונגעה בחשש בעור העירום. המראה היה נפלא ומדהים בדיוק כפי שהיה מזעזע ונורא, היא לא ציפתה להלם שחשה."
נשמע התגשמות חלום, אלא שהחלום הופך במהרה לסיוט, הכפילה תופשת את מקומה, נראה שהוריה מרוצים ממנה, ולא נראה שהיא מתכוונת ללכת.
מילה נאלצת לברוח מהבית, ובהמשך מפני מדען גאון שהמציא את הרובוטים, וחוטף ילדים. היא נמלטת מפניו ומצטרפת לחבורה של ילדים החיים מחוץ לבית.
*
גם למוטיב הילד שמגיע לפתע מוכן ומזומן יש רקע עשיר בעולם הספרות, שמריהו הילד שהגיע מקופסת השימורים, אצבעונית, דמבו שמגיעה עם החסידה. ואפילו פינוקיו. ילד העץ שהיה לילד אמיתי.
אבל בעוד בספרים האלה ההורים הם הרוצים בילד, פה יש היפוך מעניין ומילה בת ה-11 מחפשת ומבקשת אחר הכפילה שלה.
בעצם מה שמילה רוצה, ומה שרבים מאיתנו היו רוצים זה אחד הדברים שהופכים לנדירים בחיינו – זמן פנוי.
לילדים היום יש חיים מאוד אינטנסיביים, זוהי למעשה תמונת ראי של החברה כולה.
הגר טוענת שילדים צריכים חופש, ופנאי, ושהשעמום הוא מבורך, ואני מסכימה איתה.
זה לא שילדים לא נהנים מפעילויות ומחוגים אבל במידה, גם לילי של הגר בקשה לרקוד בגיל שלוש, וגם מיכי שלי ביקש ללמוד מוזיקה ונהנה שנים מלימודי פסנתר וגיטרה.
בין הרצון של מילה לזמן חופשי ובין הצורך של אביגיל, אמה המאמצת, בשליטה ובמילוי כל זמנה הפנוי בחוגים ובפעילויות שלא מתחשבות בצרכי מילה ורצונותיה יש פער נורא גדול.
ברור שהורים מנסים לתת לילדים ובעיקר כמו במקרה שלאביגיל גם לפצות אותם על ההזדמנויות שלאביגיל לא היו בילדותה, אבל צריך לבדוק עד כמה זה מתאים לילד שלך, ולמילה זה לא התאים.
נראה שלהורים של מילה יש פחד מפני הרצון של מילה להיות לבד ולשקוע בחלומות. כמו חנל'ה חנמנל'ה מכוכב החלומות של דבורה עומר שהייתה בעצמה ילדה חולמנית בקיבוץ. מהספר כל מה שהיה (כמעט) וכל מה שקרה (אולי) לקרשינדו ולי.
קרשינדו הגמד שבספר מאפשר לחנה החולמנית לשרוד את החיים הלא פשוטים שלה, ועם זאת לוקח אותה למסע כל כנפי הדמיון. כמו במילה וחוטפי החלומות הספר עוסק גם הוא באיזון שבין העולם הפנימי לחיצוני.
נזכרתי בעצמי כילדה שאהבה לקרוא, ושקעה בספרים, אבא שלי דחק בי לרדת למטה לשחק עם חברים בגינה, כנראה חשש מזה שלא יהיו לי חברים. גם הוא ניסה לשמור על האיזון הזה.
*
חזרה למילה, ברגע שהיא מזמינה את הכפילה והיא מגיעה, אנחנו חוצים את הסף לעולם הפנטזיה. תחילה נראה שזהו פתרון מושלם למילה, ונראה שגם כל אחד מאיתנו היה שמח לכפיל כזה, אבל אז עולה השאלה מה קורה שנראה כשמישהו באמת מחליף אותנו בחיים שלנו גם בחלקים שבהם אנחנו רוצים להיות, אהובים ונחוצים?
מה אני משאירה לעצמי ולא רוצה כפיל רובוטי שיחליף אותי.
נראה שהספר מדבר על איזון, בין העולם פנימי שלנו לבין העולם החיצוני. לכאורה מילה מקבלת את מה שהיא בקשה ורצתה – כפילה שתעשה בשבילה את מה שהיא לא אוהבת אבל לא כל כך נעים לראות שהעולם סביבה מקבל את הכפילה ואפילו מרוצה ממנה יותר.
כשהעניינים מסתבכים ומילה נאלצת לברוח תחילה אל המדען ואחר ממנו אל הילדים החופשיים החיים מחוץ לחברה ולבית, משהו בה מתרפא.
דווקא בעולם ללא גבולות, פראי, שבו הילדים הולכים לים במקום לבית הספר ודואגים לעצמם, עם כל הקושי מילה מרגישה מאושרת.
בסופו של דבר, מילה מגלה בעצמה כוחות, נמצילה את חבריה ואת עצמה וזוכה בחברים, ובמשפחה וגם בתחילתה של אהבה חדשה.
*
לב הסיפור הוא החיבור הרגשי שנוצר בינה לבין אמה המאמצת, אביגיל. מילה הופכת אותה מקריקטורה כמו הוריה של מטילדה, לאישה חזקה שאוהבת את מילה ורוצה לעזור לה. מילה מבינה שהיא לא האויב שלה.
מילה נאלצת להתבגר, לוותר על דמות האמא האידיאלית שהייתה לה, ולהתחבר למציאות.
וגם אביגיל לומדת לשחרר קצת את הצורך בשליטה, לראות את מילה כמו שהיא ולעזור לה למצוא את האיזון בין העולם הפנימי לחיצוני.
*
איך שאת כותבת נהדר שלומית.
תמיד מוסיפה ערך מוסף.
וכמה ספרים שאהבתי בילדותי/נעורי שהזכרת, תענוג.
פוסט פשוט יוצא מהכלל.
ממש.
לא אהבתי את הספר אבל ברור לי למה בתי התלהבה ממנו. במסווה של הבנה עמוקה ואמפטיה לצרכיה הפנימיים של ילדה מתוקה, מפזרת ינאי רעל ציני על דמות המבוגר הלא מוצלח בלשון המעטה ובכך הורסת עולם יותר מאשר בונה. כמו המכשפה בהנזל וגרטל, מפתה ינאי את הילדות לבית השוקולד שלה, שם היא תעשה בהן כרצונה. כמה דפים הספיקו לי כדי לעצור את הקריאה ולהסביר לבתי את הקונטקסט ולהעמיד דברים בפרופורציה, בהכלה ובחמלה אמיתיים ומבלי להכנס "למצב הרצאה"