ואיזה כיף הולך להיות לנו, ספר חכם, קולח ומענג, שהתעלומה בו היא רק כיסוי
פרפר במחסן, שולמית לפיד, ידיעות ספרים.
קודם כול איזה כיף. ממש התגעגעתי לקולה הספרותי של שולמית לפיד, מחברת בין היתר גיא אוני, כחרס הנשבר, וסדרת ספרי ליזי בדיחי. ואכן בעיקר התגעגעתי לעיתונאית החוקרת החביבה עליי ועל עוד רבים, ליזי בדיחי. על כפות רגליה הכבדות, עגילי הפלסטיק הזוהרים, אמה, דודותיה ושלל גיסיה. לכן כל כך שמחתי לגלות את הספר בחבילה שהגיעה מידיעות.
אני אוהבת ספרים שעוסקים במיליה מסוים, והפעם כמו במוות בחוג לספרות, של סופרת ספרי המתח הנפלאה בתיה גור יוצרת הבלש השרמנטי, מיכאל אוחיון, גם שולמית לפיד עוסקת במיליה המוכר לה עולם הספרות.
העלילה, כמה שאפשר בלי ספוילרים, בכל זאת סיפור בלשי
אלישע פרידריך הוא סופר ישראלי מוכר ומצליח. הוא נשוי לאישה אמידה וחי לו חיים טובים ונוחים איתה ועם בתם המשותפת. הוא היה נשוי בעבר ויש לו בן, משפחתו הראשונה חיה בקיבוץ.
הוא מסיים כעת ספר שהוא בטוח שהוא הטוב בספריו, בשם פרפר בטוקיו, הקשר לפרפר במחסן יתגלה בהמשך הספר. הספר עוסק בגבולות ובהעלמת עין ומי משלם על כך, בדרך כלל מי שחף מפשע.
ספרו הקודם "כוח כבידה" התקבל באהדה וזכה בפרס, הוא מרגיש שעוד רגע ייכנס לפנתיאון. לאחר כוח כבידה, נתקל במחסום שנפתר בעוד אחד מהרומנים שנהג לקיים, הפעם עם אוהבת ספרים בשם גילי. רומנים שדורית אשתו, לא ידעה עליהם דבר. דורית שעובדת כאשת מחשבים בבנק היא שמאפשרת לו את חיי הכתיבה הנוחים. עם זאת לדורית יש אפס סבלנות לבגידות, אביה הקבלן העשיר בגד באמה כל הזמן, אמה שלא עבדה, וטיפחה את הבית, לא רצתה להתגרש ודורית בזה לה בליבה.
"השאלות של דורית נשאלו בקול אדיש, אגבי, אך הוא ידע שהיא אורבת, עומדת על המשמר, שהקנאה בוערת לה שם על אש קטנה, מאיימת להתפרץ, אביה הבוגדני השאיר בה חותם שלא יעלם לעולם". מתוך הספר.
שתי דמויות במסלול התנגשות
וכך מציבה הסופרת את שתי הדמויות, אצל דורית הפצע הוא הבגידה ועם זאת התאהבה בגבר נשוי שבגד בה עם אשתו הראשונה, וכעת הוא בוגד בה בתירוץ של השראה. מולה אלישע, הגבר הכותב שזקוק לחופש מבעיות כלכליות, המתאפשר על ידי אשתו, אך זקוק גם לחופש אחר הפוגע בה. כשהרצון שלו והפצע הוא להיות סופר מצליח, בקנון, המוערך על ידי הממסד. כשעלה בו הרעיון לפרפר מטוקיו התבצר אלישע בתוך כתיבתו והחליט גם להיפרד מגילי.
וכך כבר בעשרה העמודים האלה נאספו כלי השחמט והזירה מוכנה. כל האקדחים טעונים והם יירו אחד אחרי השני בהמשך הספר. שולמית לפיד היא סופרת מדויקת וחסכנית להפליא, אין תחמושת מבוזבזת ואין כדורי סרק. כל פיסת מידע או דמות המוזכרת בתחילת הספר תוזכר ויהיה לה תפקיד בהמשך. המיליה הוא ספרותי אבל זהו רומן מתח.
מתבצע פשע, ואנחנו נעקוב עם הבלשים עד לפיצוח. זו טכניקה מעניינת אך מוכרת, הקורא יודע מי הפושע כבר בהתחלה ועוקב אחר ניסיונות הבלש בפיצוח התעלומה. כמו ילד בהצגה מתחשק לפעמים לקרוא – הנה, זה פה.
דרך אלישע אנו פוגשים בסופרים ובסופרות, משוררים ומשוררות, במבקרים, באנשי אגודת הסופרים, ביניהם, המשוררת אריאלה כהן-גפני, מזכירת אגודת הסופרים היפה ומפיקת ערבי הספרות של האגודה.
אלישע, כמו שהחליט יושב וכותב, לאחר חודש הוא מתקשר לגילי. היא אומללה וכועסת, יניב שחשבה שיתחתן איתה, מצא אותה במיטה עם הכוראוגרף, שוב צף נושא הבגידה. היא מציעה לו לנסוע לים לאכול גלידה ולראות שקיעה. ואלישע, מתפתה, טועם מעץ הדעת.
"הדבר האחרון שהוא רוצה הוא לאכול גלידה ולראות שקיעה. חסר לו שמישהו יראה אותו שם, אוכל גלידה ורואה שקיעה. אפילו בפגישות הקצרצרות שלהם בקפה מסריק הוא משקשק שמא מישהו יראה אותם, מכיוון שהיא כעוסה ואומללה הוא מסכים". מתוך מהספר.
אלישע חלש, הוא זקוק לתחושה שהוא נאהב ומוערץ, לקסם שקורה בינו ובין נשים צעירות שכבר לא קורה בינו לבין אשתו. וזו נקודת המפנה המביאה לאירוע המחולל, כי פחדיו מתגשמים והוא נראה, בדיוק על ידי מי שלא רצה להיראות.
מכאן מתחיל מחול שדים, שבמהלכו פונה אלישע למשרד עורכת דין בטענה שספרו נגנב, שונה ופורסם תחת שם אחר. הספר זוכה להצלחה וכשאלישע רוצה לפרסם את ספרו הוא נדחה על ידי הוצאת הספרים שלו, בחשד בגניבה. הוא פונה למשרד עורכת דין והפתעה. אחת החוקרות במשרד היא ליזי בדיחי.
ליזי התפטרה מהמקומון ועזבה את באר שבע לטובת העיר הגדולה, לאחר שגזלו ממנה את התחקיר שעליו עבדה, בכך יש דמיון בינה לבין אלישע. יש לה מערכת יחסים לא ברורה עם אחד מעורכי הדין במשרד, רוני מלצר. הוא הכיר לה את עורכת הדין חנה רגב, דמות נהדרת, שאצלה היא עובדת.
"ליזי לא הפסיקה לתהות מה מצא בה. אדם נאה, חריף שכל, קסם אישי מפה ועד שם, בן למשפחה מכובדת ואמידה, ובנוסף לכל גם צעיר ממנה בארבע שנים. הדבר היחיד שזהר בה היו עגילי הפלסטיק הגדולים שנהגה לענוד", כל כך התגעגעתי לעגילי הפלסטיק האלה.
הוא כבר כבש את ליבה של אמה, ורוצה שתעבור לגור איתו, אבל האינטימיות לא קלה לליזי. היא פוחדת מאהבה. ליזי מנצלת את זה שאף אחד לא זוכר אותה ואת המראה הסתמי שלה ומתחילה להתערות בעולם הספרותי של אלישע.
עוד דמויות באות לבקר
בחקירת מקרה אחר שעוסק בו המשרד, עלילה משנית העוסקת בפרשת רצח של עובדים זרים, אנחנו נתקלים בדמות נוספת מספריה של שולמית לפיד, באבו, גיבור של ספרה שעוסק במציאות האפלה והפחות מוכרת, בחצרות האחוריות. הוא מוצג כסובל מהלם קרב, לא ממש מתפקד. זוהי הרחבה ונקודת נוסף מבט לספרה אצל באבו, שבו באבו מציל צעירה עירומה, ומסתבך בעולמם של העובדים הזרים.
דמות נוספת שאהבתי מאוד, היא רות פרלמוטר, רות שעבדה במוסד ואחר הפכה לסוכנת נסיעות. גיבורת הספר טעות אנוש מופיעה גם היא בספר. שולמית לפיד אוספת חלק מגיבוריה האהובים, ומכניסה אותם כגיבורי משנה בספר. מעין דרישת שלום, מעין פרדה.
התעלומה נפתרה, אבל נראה שמה שמעניין את שולמית לפיד באמת היא השאלה איך נולד סיפור? וכמה מקום תופס הספר הנכתב, והדמויות של הספר בחיי הסופר? שאלה שהספר נותן לה תשובה מרתקת.
שאלה שכקוראת ספרים ועורכת ספרותית, ומלווה כותבים מעניינת גם אותי. כמספר הכותבים כך מספר התשובות. אבל זו כנראה לא השאלה החשובה, העיקר שהם מגיעים לעולם ואלינו הקוראים.
"אלישע אינו יודע איך נולדים סיפורים ולמה. הוא גם לא רוצה לדעת, אם ידע לא יוכל לכתוב. אין לו שם לאיש הצעיר הזה שברח למדבר. אין לן מושג ממתי האיש הזה דוגר אצלו במחשכים. ולמה הפציע דווקא עכשיו". האיש הצעיר במדבר הוא מה שממלא את ימיו ואת לילותיו, מה שמעסיק אותו, כל השאר לא חשוב.
יותר משזה רומן מתח זהו ספר על כתיבה ועל יצירה. כמו ברבים מספריה עלילת המתח היא רק תירוץ או קולב לשאלות נוספות. על הפריפריה, על החברה הישראלית והאליטות שבה, ביניהם גם סוכני מוסד, על כוחה של עיתונות, על הון ושלטון, על היחס לעובדים זרים, ובכלל לחיים בחצרות האחוריות. וכמובן על אנשים ועל היחסים ביניהם.
שולמית לפיד הצליחה לברוא גיבורה, אמינה ואהובה, בעצם אנטי גיבורה, ולצייר באמינות ואהבה את אמה, דודותיה וגיסיה, ואת החיים בבאר שבע והעבודה במקומון. בספר הזה היא מתחילה חיים חדשים, עבודה חדשה ויש לה בפעם הראשונה סיכוי לאהבה מתאימה, מאחלת לה את כל ההצלחה שבעולם.
נראה ששולמית לפיד התגעגעה לכתיבה והתגעגעה לדמויות שיצרה. ואיזה יופי גם אני התגעגעתי מאוד, מחכה לבאים.