המקצוע המוערך ביותר ללא הצדקה במערכת החינוך הוא ללא ספק מתמטיקה. יעזור לי אלוהים חוץ מלוח הכפל, שברים ואחוזים, שגם היום בעידן המחשב הם די מיותרים, למה היינו ועדיין צריכים, להשחית, כסף, זמן, ושעות של תסכול על כל מיני מושגים ומקצועות שהיום אין לי מושג מי הם ומהם ובעיקר למה הם גרמו לי להיות אומללה כל כך.
מצאתי עצמי לפני כמה ימים מנסה לעזור לבן שלי לפתור משואות בשני נעלמים, וכל מיני מושגים מהעבר הרחוק נזרקו בחדר, חוק הפילוג, כינוס איברים, פשוט הסיוט ברחוב אלם, קודם כל אמרתי לו שיבקש מהמורה שתסביר לו, כי זה באמת התפקיד שלה. ואחר כך חשבתי האם אי פעם בחיי שאחרי הבגרות במתמטיקה (שלוש יחידות, ציוןן 80) השתמשתי במשהו מכל הידע הזה, לא, לא ושוב לא. למדתי לבחינה והדחקתי את זה מיד אחרי.
כל כך הרבה דברים יותר חשובים ושימושיים יכלתי ללמוד במקום זה: לימודי נשים ומגדר, כישורי ניהול תקציב, מושגים בכלכלה, כישורי חיים, דברים שבאמת היו עוזרים לי בחיים.
ועכשיו נעבור לתכונות נוספות המוערכות יתר על המידה: מצליחנות, הישגיות, מצוינות, יעילות, תקתקנות, להספיק הכל ומהר ועכשיו.
ואולי להצליח, זה לא רק להצטיין בהרבה תחומים, אלא לשלב אותם יחד בחיים? ושוב חזרנו לעיניי נשים וגברים, הרי מי שבאמת צריכה להצטיין פה זו האשה, הרי (שכחתי את מי אני מצטטת פה) עוד לא נולד המראיין שישאל גבר , "איך הוא מצליח לשלב משפחה וקריירה?".
השילוב כולו עלינו. והמחיר הוא שלנו. בינתיים כל אחת פותרת את זה בינה לבינה, כי אין ממש פתרונות מערכתיים, כל אחת עם הגן, מטפלת, סבתא, מעון ומקום העבודה הפרטי שלה. וכמובן עם בן/ בת הזוג הפרטי שלה.למי שיש, למי שאין זה סיפור נוסף.
כי זה עדיין ניתפס כבעיה פרטית שלנו – האישי הוא עדיין לא מספיק הפוליטי.
ועוד לא דיברתי על המשמרת השלישית – להיות, סקסית, יפה ורזה. עבודה, בית וכוסיות בחבילה אחת.
אני מביטה בחברותי המדהימות, עמוסות בקריירה, ילדים, בית ושבויות מי יותר מי פחות ב"מיתוס היופי" והן נראות לי בעיקר מותשות. לא שיש לי פתרון, אבל אני מנסה, ועל כך בפעם הבאה.