הסצנה הראשונה בספר היא ממש סצנה מסרט.
ניו – יורק, לילה, פנים מונית
אישה צעירה לבושה בהידור, מאופרת, יושבת במושב האחורי של מונית, בדרכה למסיבה, בקרן הרחוב אישה חסרת בית מחטטת בפחים, לפתע מבטיהן מצטלבים. האישה הצעירה משפילה מבט, אומרת משהו לנהג שממהר לשנות את כיוון הנסיעה . קאט.
סצנה חזקה, חזקה עוד יותר בספר כשקוראים שהאישה המבוגרת, חסרת הבית היא אמה של האישה הצעירה במונית.לא יפה אתם חושבים עכשיו, איך היא נותנת לאימא שלה להגיע למצב כזה ועוד מתביישת בזה, שתתבייש. חושבים שהבנתם את הסצנה. אז כמו בפרסומת של יס, לא הבנתם כלום.
האישה המבוגרת, היא אישה אמידה, מאוד, ברשותה בית וקרקעות, יש לה מקצוע והיא יכולה להתפרנס ממנו אם היא רוצה. היא חיה כך, וגרוע מזה גידלה את ארבעת ילדיה בעוני, ברעב ובהזנחה מבחירה. גם היום היא מעדיפה לחיות ככה.
כשהן נפגשות במסעדה שואלת ג'נט וולס המחברת, את אמה, רוז מרי, מה עליה לספר לאנשים עליה ועל הילדות שלה ואמה עונה לה בתשובה קצרה: את האמת.
ובסופו של דבר זה הספר, סיפור האמת שלה על ילדותה.
וולס שבשלב זה של חייה היא עיתונאית רכילות בערוץ נחשב מרגישה שהיא חיה בשקר, היא מתביישת בעבר שלה ובהוריה ובטוחה שאם מישהו ידע על כך, כל חייה ייהרסו. לפעמים נראה לנו שהסוד שלנו כל כך גדול שהוא יכריע אותנו, ובגלל שלנו קשה איתו נראה לנו שהעולם לא יוכל להתמודד איתו, אבל העולם מתמודד עם דברים קשים יותר מהשדים הפרטיים שלנו.
ואכן וולס מרגישה שזה הזמן לצאת מכלא הסודות והשקרים שהיא נמצאת בו, ומחליטה לכתוב ולפרסם ספר על ילדותה ולשחרר את הסוד שלה לעולם. והספר להפתעתה זוכה להצלחה רבה ומככב כשש שנים ברשימת רבי המכר של הניו-יורק טיימס.
מה שהיא מגלה לאחר הפרסום ושלא העלתה בדעתה לפניו, הוא עד כמה אנשים הם סלחניים ובעלי חמלה. אולם למעשה מי שהיא החומלת, הלא שיפוטית והסלחנית ביותר בסיפור הזה, היא ג'נט עצמה. אין ספק שההורים שלה היו מזניחים, שלא לומר מתעללים לעתים. הילדים, היא, אחיה ושתי אחיותיה, סבלו מרעב, מקור, ומהזנחה פושעת שגרמה לילדים להיות חשופים בין היתר להתעללות מינית. הזיכרון הראשון של ג'נט הוא מגיל שלוש, בו היא פשוט נשרפת כשהיא מנסה להכין לעצמה נקניקיות כי היא רעבה.
ההורים למרות השכלתם התעקשו לחיות מחוץ לזרם המרכזי, ובחרו להתיישב בעיירות שכוחות אל, ולהתפרנס או לא מעבודות מזדמנות. אבל באיזשהו אופן פלאי ומורכב, כמו שהחיים עצמם מורכבים ופלאיים, באפר הזה יש גם פנינים. האב מלמד אותם על כוכבים והאם על אמנות, הקצה השני של ההזנחה הוא החופש והעצמאות שהם זוכים להם, ובין הילדים מתפתחת אחוות אחים חזקה. למרות ההזנחה הפיזית והרגשית, הם פוחדים מהרגע שיגיעו הרשויות לביתם.
במסורת העצמאות המשפחתית הם מעדיפים להימלט לבד על נפשותיהם, ולהגיע לעיר הגדולה, ניו יורק
. לקראת סוף הספר אומר אחיה של ג'נט, שהפך למרבה האירוניה, או שלא לשוטר "זה לא כל כך קשה להאכיל את המשפחה שלך, אם זה מה שמחליטים לעשות".
מעניין גם שאחד המקומות היחידים בו האם כועסת על הילדה, הוא כשהיא אומרת לה "אני רעבה", אסור היה להודות בכך, כל הקיום השברירי של המשפחה עמד על כך שהם נמצאים במן הרפתקה מופלאה, מסע. ואסור היה להודות ולהכיר בקשיים.
האב במשפחה, הוא אלכוהוליסט, בעל קסם אישי, שמצליח למצוא ולאבד עבודות כהרף עין, שובה את לב בתו, שאוהבת אותו ויחד עם זה מבינה שאי אפשר לסמוך עליו והוא מאכזב אותה פעם אחר פעם ושובר את לבה.
הדמות המעניינת והמפתיעה יותר היא דווקא האם. יש לה מקצוע ותעודת הוראה, אך היא מעדיפה לעסוק ב"אמנות". היא באה ממשפחה אמידה ואפילו יורשת בית וקרקע שיכלו לאפשר למשפחה חיי רווחה. כמו שג'נט אומרת בראיון לאופרה וינפרי, " אני צריכה להסביר איך אני חיה את החיים שלי והם את שלהם, הם בוחרים בזה".
אני לא הצלחתי להבין, אולי כי אני אימא בעצמי, אבל אני לא הסיפור פה, הסיפור הוא של ג'נט וולס, והיא זו שמספרת אותו, ובכך משלימה עם חייה ועברה, ויוצאת לחופשי.
ספר שכתוב נפלא, שאי אפשר לשכוח ושנחרט בלב.
סרטון יו טיוב, ראיון עם ג'נט וולס בתכניתה של אופרה וינפרי על סודות, שקרים ושבירת מחסום הבושה.
[youtube naAy_juIOQk nolink]
טירת הזכוכית מאת: ג'אנט וולס , מאנגלית: דורית בריל-פולק, 2006, הוצאה מחודשת 2014, מודן