המלצה ראשונה לשבוע הספר – אחכה לך במוזיאון
אחכה לך במוזיאון הוא רומן מכתבים, המתחיל במכתב ששולחת טינה הופגוד לפרופסור גלוב, חוקר מפורסם של אנשי הביצות.
החוקר כבר אינו בין החיים ולמכתב עונה אנדרס לאסן, אוצר המוזיאון. הוא עונה לה במכתב לקוני, שמוביל לחליפת מכתבים שתשנה את חייהם.
גם אני כמותם שייכת לעידן שבו אנשים כתבו מכתבים, ואני עדיין שומרת בקופסאות קרטון מאיקאה את המכתבים שקיבלתי. החשובים שבהם שנשמרים בתיקייה כחולה מיוחדת, עליה מצויר הליצן פיירו, הם אלו שקיבלתי מהחבר שלי בצבא.
מדי יום במהלך השנתיים שבהן הייתי בצבא כתבתי לו מכתב, לפעמים עם פנס כי חברותיי לאוהל, או לחדר כבר רצו לישון. מאות מכתבים שעזרו לי לעבור את השירות הצבאי ולהפוך את האהבה והגעגועים למילים. מדי פעם קיבלתי ממנו מכתבים, מקורס טיס, מבסיס בגולן, מקורס קצינים והם תמיד שמחו אותי והאירו את ימי הצבא שלי.
כך שאני יודעת משהו על מכתבים ועל כוחן של מילים הנכתבות על נייר בחשכה, נכנסות למעטפה ונשלחות הרחק.
באחכה לך במוזיאון נרקמת בין הגיבורים תחילה ידידות, המתפתחת לאהבה מאוחרת, פרק ב'. שהוא כמו שאומרת חברתי האהובה והמוכשרת יעל כרמי, הפרק היפה בספר.
בזכות יעל היכרתי את שירה היפה של אביבית משמרי
לא אהיה אהבת נעוריך – אביבית משמרי
לא אהיה אהבת נעוריך. גם לא תהיה אהבת נעוריי.
מה שנלחש זה לזה בשוכבינו כבר הדהד מתחת המון שמיכות.
האריג המשותף יילך ויתמתח ואנחנו נמלא אותו נגד הזמן, בפירות חתוכים,
בספלים, בנעליים, במכשירי חשמל ישנים.
צרור נגדש והולך שהיה כבר מלא בחציו.
בכף היד הסגורה מפה מקומטת.
וככה נלך ונשב וניסע.
אתה תבוא עשוי ואני אבוא עשויה.
להשלים מגרעות ובליטות יד שנייה.
אני לא מפחדת מזיקנה, אולי רק מדהייה.
ובכל זאת להיות שם איתך לפחות.
אם לא כמו ילדים קטנים, בכל זאת בפליאה.
בלי להזכיר נשכחות.
כבר לא תהיה אהבת נעוריי ולא אהיה אהבת נעוריך.
אלא האיש של אחרית שנותיי.
האישה של אחרית שנותיך.
מתוך המציאות הלא פשוטה של טינה, החיה בחווה עם בעל שאיתו התחתנה כפי שהיא מודה באחד ממכתביה המוקדמים – "ואז ממש לפני שהגיע הזמן המתאים, שתינו טעינו והתחתנו צעירות מדי. אני נישאתי לאביו של הילד שנשאתי ברחמי, ובוססתי, פשוטו כמשמעו כמעט, בחייה של אשת איכר." עמוד 19. כתוצאה מכך היא מרגישה כמו האיש מטולון בכבול, "חיי היו קבורים." עמוד 20.
המכתבים מאפשרים לה פתח יציאה, מהבוץ בו מתבוססים חייה. חברתה הטובה, עשתה טעות אחרת ונישאה לאיטלקי. במהלך חייהן רצו לנסוע למוזיאון אך כשניסו סוף סוף לתכנן נסיעה כזאת, בלה חלתה ומתה, וטינה מעולם לא תכננה לנסוע לבדה.
משהו בכנות של טינה נוגע באנדרס, איש המדעים, האלמן, והוא מציע לה שתבוא לבקר אולי עם אחד מילדיה.
המכתבים שלהם נוגעים בנושאים כמו היסטוריה, מוות, אלימות ועוד נושאים שברומו של עולם, ומדי פעם עוברים גם לפרטים הקטנים של חייהם.
זהו ספר נפלא, על החמצות, בחירות ובעיקר על כך שבכל גיל יש אפשרות לבחירה באושר.
ממליצה מאוד.
להמלצות נוספות, מוזמנים לאתר שלי, שלומית ליקה – ספר משלך