משהו משונה קורה לחברה הישראלית בימים האלו, ובעיקר בייצוגים התקשורתיים שלה. האמת קורים הרבה דברים משונים אבל אני רוצה להתעכב על אחד במיוחד. בהשאלה מ"הדרת הנשים" מהמרחב הציבורי הפעם נעשית פה "הדרת גברים" מהמרחב הביתי.
כל ההורים הופכים לאימהות פתאום, כאילו כולנו גידלנו את הילדים לבד, רק אנחנו אוהבות אותם, דואגות להם ושולחות אותן לקרב. האבות נעלמו מהסיפור.
קודם כל בשם האבא הפרטי של הילד שלנו זה מעליב. ובשם הפמיניזם זה מחזיר אותנו יותר מחמישים שנה אחורה.
אז למי שזה חדש לו, גם אבות מגדלים ילדים, אוהבים אותם וחרדים לשלומם. זה כנראה מצטלם פחות טוב. אחד מההישגים הגדולים של התנועה הפמיניסטית היא הפקעת גידול הילדים מחזקתן הבלעדית של הנשים והכנסת האבא, הגבר למרחב זה.
זו הייתה ועודנה מהפכה היסטורית שעשתה טוב לכולם. לאימהות, לאבות ולילדים. ופתאום כשהתותחים רועמים האבות נעלמים. וזה לא סתם, הגברים יוצאים למלחמה והאימא, האישה נשארת מאחור, רצוי במטבח.
בבקרים כשאני נוסעת לעבודה אני תמיד אוהבת לראות אבות מביאים את הילדים לגן, פוסעים יד ביד, מרכיבים על האופניים מרימים על הידיים מחבקים ומנשקים. זה הפך למראה מוכר. גם אצל הרופאה, או בטיפת חלב וכמובן בחדרי הלידה. אבות נוכחים היום בחיי ילדיהם כמו שלא נכחו מעולם. והשינוי הזה עושה טוב לכולם. אבל לא במלחמה מסתבר.
שוב חזרנו לחלוקה המוכרת שכנראה ממלאת מישהו פה ביטחון. גברים נלחמים ונשים, האימהות יושבות בבית והן חזרו להיות האחראיות על הילדים והדאגה להן. וככאלה אסור להן גם לבקר את הלחימה או להשמיע בכלל דעה. רק לגדל ילדים ולשלוח אותם למלחמה מותר לנו. אבל לא להביע את דעתנו בנושא. פה אנחנו כבר פוגעות ב"אחדות" המקודשת.
אז "בשם האב", תנו גם לגברים מקום והאמת גברים קחו אותו בעצמכם, אל תתנו ל"אבא החדש" להיעלם לא ממסכי הטלוויזיה ולא מהמרחב הביתי והפרטי שלנו.
לתמונות יפות של אבות וילדיהם מוזמנים לחשבון האינטסגרם של נאוה וירץ שוהם.
התמונה מאתר shutterstock
