בין אורות לשכחה
מאת: צפנת בן דוד
עריכה: שלומית ליקה
בין אורות לשכחה מאגד שלושה סיפורים קצרים, עדינים ונוגעים ללב, העוסקים בתקופת חייהם האחרונה של קשישים המתגוררים ב"בית הורים". המספרת עובדת כביבליותרפיסטית המלווה את הקשישים בתקופת חיים מיוחדת זו המכונה על ידה "זמן המעבר". הקשר בין הקשישים למטפלת נוצר מתוך הקשבה לסיפורי חייהם המתגלים ונשזרים בשירים ובסיפורים אותם היא מביאה למפגשים, ומתוך כך מתוארת דרכה של הנפש אל הפרידה הצפויה.
בעוד המבט הנוסטלגי על העבר מצוי ונגיש לרובנו, וגם פנטזיות רומנטיות על העתיד הל רחוק, הזיקנה היא תקופת חיים שאותה אנו נוטים להותיר מודחקת. ספר זה הוא הזדמנות נדירה להיפגש עם הזיקנה בעדינות וברוך הראויים לה.
צפנת בן־דוד מציעה מבט אחר על הזיקנה והזקנים, לא רק כמבשרי הסוף, אלא דווקא כנושאי מסר על משמעות החיים, וכנושאי אפשרות של פיוס ושל השלמה עם סיומם.
יש האומרים כי ילד זקוק למבוגר שיראה אותו, נראה כי גם בסוף ימינו אנו זקוקים לכך. ספר זה מתאר ביושר ובחמלה את הפרק האחרון במסע חייהם של מבוגרים אשר אולי גם אנחנו, יום אחד, נגיע למקומם.
צפנת בן־דוד היא ביבליותרפיסטית, בוגרת 'ביה"ס לפסיכותרפיה של האיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי ולחקר הסובייקטיביות' מבית מדרשו של ה. קוהוט. מטפלת, מדריכה ועוסקת בכתיבת פרוזה ושירה.
קישורים:
האתר של צפנת
