"רמה קמה" הזכיר לי כמובן את "דנה קמה", מ"אלפוני", הספר שממנו למדתי לקרוא. ואכן גיליתי שהכותבת היא נכדתה של מחברת "אלפוני". האם כאן מסתיים הדמיון בין ספר הילדים ובין הרומן הפסיכולוגי של מיכל שטיינר?

מאירה ברנע גולדברג, מחברת "כמה רחוק את מוכנה ללכת", "כראמל" ו"משפחה לדוגמה", כותבת בלי תמיד להתכוון על חייה שלה והיא עושה זאת בהומור המסתיר לפעמים כאב גדול ובכישרון רב

ספרה היפה של ציונית פתאל-קופרווסר "התמונות שעל הקיר", ספוג בגעגועים ובכאב. בגעגועים לעיראק ממנה הגיעו הוריה של הכותבת ובה לא בקרה מעולם. ובכאבן של הנשים והאמת גם הגברים והילדים שחיו בחברה מסורתית ומדכאת.