כולנו למעשה נוסעים בזמן ובמרחב, ומה שמניע אותנו הם הרגשות, הזיכרונות והאהבות שלנו. אל תטעו בספר הזה הסיפור האמיתי, הוא על געגועים לאב שאיננו, ומהאנחנו מוכנים לעשות כדי לראות אותו שוב.   כילדה בשנות השבעים, כשהיה ערוץ אחד ששידר בשחור לבן, אחת התוכניות האהובות עליי הייתה מנהרת הזמן, עם שני החוקרים טוני ודאג שכל

ספרון קטן, כתוב כמעין אגדה, על המלחמה הנוראה ביותר בתולדות האנושות. הסיפור מתרחש ביער כמו הרבה אגדות, ובו חיים זוג חוטבי עצים עניים וזקנים. יום אחד מתחילות לעבור רכבות ביער, עבורנו הקוראים הישראלים רכבת אינה מילה תמימה, ואכן הרכבות האלו נושאות משא אנושי לדרכו האחרונה. חוטבת העצים מחכה שיום אחד הרכבת עמוסת הסחורות תיתן לה